סדנה קבוצתית - תכנון ודגשים חשובים

מאת: ירון זיו

* שני מפגשי הפתיחה הם מפגשי כניסה לסדנה.

* שני מפגשי הסיום הם פרידה מהסדנה.

* שני מפגשי ה"סחיפה" הם מפגשים שנקראים unexpected experience

ופירוש הדבר, שהמנחה בא מוכן לתוכן מסוים, ובעצם מתרחש תהליך בקבוצה, שטורף את כל הקלפים ומסיט מהתכנון המקורי. לא קורה מצב של שני מפגשי "סחיפה" צמודים שלמים – שני המפגשים בסך הכל הם אוסף של מספר הדקות בכל המפגשים שבהם לא היה אפשר להיצמד לתכנון המקורי, והקבוצה סחפה לכיוון אחר.

בבניית הסדנה צריך לתכנן בדיוק כמה מפגשים הם מפגשי חובה, כך שיהיה אפשר להספיק את התוכן שרוצים להעביר. לשם כך צריך להכיר היטב את הנושא שעליו מתכוונים לעבוד ולבחור בצורה נכונה את התכנים שחייבים להיכנס. שני המפגשים הראשונים והשניים האחרונים חשובים מאוד. בכל שאר המפגשים תהיה תמיד אינטראקציה בין תוכן ובין תהליך.

שני המפגשים הראשונים:

* היכרות

* חוזה

* ציפיות

* מטרות

תרגיל פתיחה, היכרות: אם הפגישה ארוכה מספיק, אפשר לעשות את כל אלו בפגישה אחת בדרך-כלל נדרשים שני מפגשים: שלב ההיכרות חשוב מאוד, ובו אנשים מתחברים זה לזה. הרציונל העומד מאחורי היכרות הוא לאפשר לאנשים להפחית את חרדת האי-ודאות ולחבר אותם לצורך השייכות.

ציפיות – כל אדם מגיע לקבוצה עם ציפיות, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא. תהליך תיאום הציפיות במפגש הראשון או השני חשוב, שכן הוא מסייע למשתתף להגדיר לעצמו מה הוא רוצה להשיג בסדנה ובאיזו מידה ציפיותיו תואמות את מטרות הקבוצה. יש לציין שלמרות תיאום הציפיות שנעשה פעמים רבות במהלך העבודה, יעלה משתתף זה או אחר את השאלות: "מהי המטרה", "מה קורה כאן" או "מה לא קורה כאן". תהיות אלו מבטאות את הקושי הפנימי של המשתתף לוותר על ציפיותיו הראשונות, למרות תיאום הציפיות שנעשה במפגשים הראשונים. אפשר לשער כי תהיות אלו מייצגות את הקושי של המשתתף להיכנס לשלב עמוק יותר בקבוצה, שלב המאיים עליו, או שהמשתתף חש כי הקבוצה דורכת במקום ואינה מתמקדת על-פי ציפיותיו הראשוניות.

חוזה העבודה – לאחר תיאום הציפיות יש ליצור חוזה עבודה בהיר ומוגדר, שהמנחה והקבוצה מתחייבים לעמוד בו. חוזה זה מייצג את ההבדל בין שיחה חברתית טבעית, שיכולה להתנהל בבית קפה, ובין "מפגש עבודה" הנעשה בקבוצה.
החוזה הקבוצתי חייב לכלול שלושה מרכיבים לפחות: לוגיסטיקה, כללי דיבור והתנהגות ודיסקרטיות.

לוגיסטיקה: זמני התחלה וסיום, זמני הפסקה ותנאי ישיבה.

כללי דיבור והתנהגות: ישנם משפטים המקובלים בסדנה וכאלו שאינם, וכך גם התנהגויות כגון: אין מתנהגים לאחר, איך חולקים זה על זה, איך נותנים משוב וכד'.

דיסקרטיות: הדיסקרטיות מהווה סעיף חשוב בחוזה, והיא הבסיס לבניית אמון בקבוצה. העבודה בקבוצה יכולה להתקיים רק אם נבנה אמון, המאפשר לכל משתתף להרגיש בטוח וחופשי.

לסיכום, המפגשים הראשונים בקבוצה משמשים להיכרות, לתיאום ציפיות ולעריכת חוזה עבודה. שאר המפגשים עד למפגש הסיום מוקדשים לתכנים ולתהליכים שעוברת הקבוצה כקבוצה ולתהליכים הבין-אישיים והתוך-אישיים שעובר היחיד. כל זאת על-פי מטרות הקבוצה וסגנון ההנחיה של המנחה.


שני המפגשים האחרונים:
שני המפגשים האחרונים מוקדשים לפרידה ולנעילת העבודה. חשוב להדגיש, כי המפגשים הראשונים והאחרונים מובנים וחייבים להיות מתוכננים בקפידה; המפגשים הראשונים הם בבחינת "שיווק" הסדנה, והאחרונים הם בבחינת עיבוד תובנות, הסקת מסקנות ויצירת מטרות לעתיד לכל אחד מן המשתתפים. המפגשים האחרונים אינם עוסקים עוד בתוכן המועבר בסדנה, אלא מתמקדים במערכת היחסים בין הקבוצה ובין עצמה, ובין הקבוצה למנחה ולתהליך הפרידה!

הקבוצה כקבוצה נפרדת מה-Setting של קיום הסדנה, אשר ליווה אותר לאורך זמן, ובו בזמן נפרדים האנשים מהחברים האחרים, שכן המבנה המיוחד של הקבוצה מסתיים, אף שמקצתם ימשיכו לקיים קשרים גם לאחר סיום הקבוצה.

במפגשי הסיום עולות תחושות הפרידה שעליהן הרחבנו בפרק הפרידה והסיום. מבחינת ה- Setting המנחה חייב להתחשב בכך שזה תהליך ארוך, טעון רגשות וחשוב ביותר בחוויה הפנומולוגית של כל משתתף. לפיכך חייבים לתכנן את הזמן, לחלקו ולנצלו כראוי במפגשים אלה.


קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן