ד"ר ירון זיו - החיים בראי הנפש

מאת: ירון זיו קשה לתאר יום ממוצע בחיינו בלי לראות שלפחות בחלק מהתקשורת שלנו מעורב עימות כלשהו. אנו נתייחס רק לעימותים בקבוצות הקשורים לעבודה הקבוצתית. נזכור שתקשורת קבוצתית פועלת כמערכת של התנהגויות, וכי אין ממד או משתנה הפועלים במבודד, ומכאן ששינוי באחד המשתנים יוביל לשינוי בשאר משתני המערכת. בדומה לתקשורת הקבוצתית נוכל לומר שגם בעימות אפשר להסתכל כבמודל. אם נסתכל באינטראקציה כדינמיקה של התקשורת הקבוצתית על אותם תהליכים, שהם תוצאות התן וקח של החברה בקבוצה, נוכל להסתכל גם בעימות כחלק אפשרי של אינטראקציה. נגדיר לעצמנו עימות בקבוצה כמצב שבו צרכים או מטרות של שני אנשים או יותר מנוגדים זה לזה, כאשר כל אחד מהם מקדיש מאמץ ואנרגיה לסיפוק מטרותיו וצרכיו הוא. עימותים בקבוצה הם בלתי נמנעים. ספונטניץ {1968} טוען שחברי קבוצה החולקים זמן, תשומת לב ופרטים אינטימיים מחייהם עם זרים כמהים לתשומת לב, להערכה ולחיבה, ואם אינם חשים שהם מקבלים זאת, עולה בהם תחושה של הזנחה המעוררת כעס ואכזבה. פולקס ואנתוני {1957} מדגישים שהדיוקן החי של הקבוצה מצויר במונחי עימות המקבל ביטוי גלוי או סמוי בכל מצב קבוצת...

מאת: ירון זיו גם מנחה מיומן בעבודה בקבוצות יתקשה לעתים להבין מצבים בחיי הקבוצה. לדוגמה: מדוע קבוצה עובדת יפה שבוע אחד, ובשבוע הבא נופלת עליה שתיקה? מדוע פרטים מסוימים נשארים בקבוצה, אך מתנגדים לכל ניסיון של האחרים לעזור להם? מדוע פרט מסוים תופס מונופול על השיחה? מדוע הנוכחות בקבוצה יורדת? במציאות רוב הבעיות שהוצגו אינן קורות במבודד. אי-נוכחות של חברים בפגישות והתמהמהות בתחילת פגישה הנמשכת בעצלתיים יכולות לבטא התנגדות לתהליך. גם שתיקה בקבוצה יכולה להעיד על התנגדות, אך יכולה לבוא גם עקב גורמים אחרים. הטיפול בכל מצב לחוד הוא לצורך ארגון בלבד. בפרק זה נסקור כמה מצבים ובעיות שכיחים בעבודה בקבוצה וננסה להציע כמה דרכי מוצא שהמנחה יכול לנקוט כדי להביא את הקבוצה לשלב איכותי יותר בעבודתה, דהיינו, לצמיחה מתוך בעיותיה.                                        הפרת חוזה הפרת חוזה היא אחד המצבים המורכבים והקשים למנחה ...

מאת: ירון זיו ניסיוננו מראה כי קיימים כמה תפקידים שכיחים בתוך קבוצה, אשר לא זוהו בבירור על-פי המודלים שהבאנו לעיל. בחרנו אפוא לייחד מקום לתפקידים אלו כדי לאפשר למנחה לזהותם ולפתח דפוסי תגובה הלימים.     השתקן ייתכנו כמה סיבות לשתיקת פרט בקבוצה: יש כאלה החרדים מחשיפה ומגילוי עצמי, והם חשים כי כל מילה שיאמרו תחייב אותם להמשיך להיחשף ; יש פרטים בעלי תחושה קשה בנוגע לתוקפנותם, עד שאינם מוכנים להיכנס לאסרטיביות הכרוכה בדיבור ; יש הדורשים מעצמם להיות מושלמים, ולכן פוחדים לפתוח את הפה ; ויש שהשתיקה משמשת אותם לשמירת מרחק מהקבוצה ולתחושת שליטה ; יש כאלו המרגישים מאוימים על-ידי אחד מחברי הקבוצה ומדברים רק כאשר אדם זה אינו נוכח ; יש החרדים שאם ידברו תתגלה חולשתם ; ויש השותקים כדי להעניש את הקבוצה או לכפות עליה להתייחס אליהם. העניין החשוב הוא ששתיקה היא לעולם אינה שתיקה, אלא התנהגות בעלת משמעות במסגרת הכאן ועכשיו ובביטוי שהיא נותנת לדרך ההתייחסות האופיינית של הפרט ביחסיו הבין-אישיים. תפקיד המנחה הוא לעזור לפרט לשנות זאת לא רק מפני שזה חיוני לתפקודו בקבוצה, אלא גם כדי ...

א.   להיות בשליטה – הגנה מפני הסכנה של להיות מגוחך. אדם זה חייב להיות בשליטה מלאה בכל מצב, ולכן הוא מתוכנן מאוד, סגור, עצור, אינו ספונטני, בודק את השטח, רגיש מאוד להערות של הסביבה ולתגובותיה, שומר בקנאות על הטריטוריה שלו ואינו מאפשר לעצמו להיכנס למצבים עמומים או להתנסות בדברים חדשים. עדיפות זו תתבטא בקבוצה על-ידי תפקיד, כגון: שומר הסף, מנהל הזמן, משנה למנחה ה"מדען". ב.   עליונות מוסרית – אדם זה חייב להרגיש כל הזמן שהוא נמצא מעל האחרים. הוא טוב מהם, יעיל מהם וכד'. הוא יימנע מאנונימיות, יחסיו עם הזולת מתבטאים ב"לתת" עד כדי הקרבה, והוא משכלל את מיומנויותיו כמוביל וכמשפיע. כל הזמן הוא חייב להפגין הישגים, להרגיש ולהיראות מעל, שאם לא כן הוא מאוים באבדן זהותו. בקבוצה תתבטא עדיפות זו בתפקידים, כגון: "לוחם הצדק", "המחנך". ג.    השבעת רצון – אדם זה יעשה הכל כדי להשיג אישור וקבלה  מהסביבה, מאחר שהוא מרגיש שייך או שווה רק אם האחר מאשר את קבלתו ואת תקופתו בעיניו. בקבוצה תתבטא עדיפות זו בתפקידים, כגון: ה"פייסן", ה"וותרן", "משכי...

מאת: ירון זיו הציר המרכזי בתיאוריה של ד"ר כפיר מבוסס על התפישה של אלפרד אדלר את "הזיקה החברתית". לטענתה, הרגשת השייכות והמשמעות היא צורך קיומי המניע את האדם ומפתח דפוסי התנהגות ייחודיים. בתהליך חיפוש תחושת השייכות והמשמעות צובר הילד חוויות טראומתיות חברתיות ביסודן, המובילות אותו לפיתוח התנהגות של הימנעות ויוצרות "מבוי סתום", מעין דרך ללא מוצא, ההופכת להיות תמרור המזהיר שלא להגיע לשם כדי לשמר הישרדות פסיכולוגית. דפוסים אלו מתפתחים מוקדם מאוד בחיי הילד, עוד לפני שפיתח את "סגנון החיים" הייחודי לו. ד"ר כפיר אבחנה ארבעה תמרורי סכנה מרכזיים שהיא מכנה Impass : להיראות מגוחך, להרגיש חסר משמעות, להרגיש דחייה, להרגיש לחץ. אלה ארבע "סכנות קיומיות" ביחסים עם הסביבה. סגנון החיים של   האדם נקבע קודם כל על-ידי הימנעות התנהגותית מסכנות צפויות ביחסים חברתיים. א.    להיות מגוחך – אדם המונע על-ידי Impass   זה עסוק בפחד שמא יאבד שליטה, הוא חסר אונים, מגיע להתנהגות חברתית לא הולמת, פוחד שמא ייתפש כמי שאינו מבין את חוקי החברה ותופש את האחרים כחמורי ...

מאת: ירון זיו וירג'ינה סטיר מביאה ארבעה תפקידים פסיכולוגיים עיקריים, אשר לדעתה אוניברסאליים ובאים לידי ביטוי במצבי איום ולחץ. מצבים אלו מייצרים דפוסי תקשורת הגנתיים, שמטרתם לצמצם את תחושת האיום על היחיד. נוסף על זיהוי ה"תפקיד" מטרת המנחה היא לסייע למשתתף להבין את הדפוס ההגנתי ולאפשר לו לאמץ דפוס תקשורת יעיל ומאוזן יותר. א.   הפייסן הפייסן מאוים מאוד ממצבי עימות. הוא זקוק לאישור הסביבה על כל פעולה שלו וחייב להרגיש אהוב ורצוי כל הזמן. לכן נמנע הפייסן מעימות, אינו עומד על דעותיו, עסוק בלמצוא חן בכל מחיר וכאשר יטעה, יהא עסוק בהתנצלות. זו התנהגות לא אסרטיבית, והיא מונעת מבעליה לממש את פוטנציאל אישיותו ולהיות מחויב לעמדותיו ולערכיו. זה מחיר גבוה, שהאדם משלם תמורת הרגשה כוזבת של חום ושל חיבה. הרגשה זו מתבססת על תחושת אפסות: "בלעדיך אני חסר ערך, ולכן רק אם לא תדחה אותי – אני שווה". ב.   המאשים המאשים הוא זה אשר מוצא פגם בכל פעולה, נוהג בעליונות, כעסן ומבקר עולם ומלואו. למאשים קשה מאוד להיות סובלני ולהקשיב בצורה אמפתית. הוא נוטה להפגין התנהגות של "בו...