ד"ר ירון זיו - החיים בראי הנפש

מאת: ירון זיו התנגדות של אדם לאדם, כעסים, תסכול וחוסר שביעות רצון הם חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של כל אחד מאתנו. "במעבדה החיה" הנקראת קבוצה באים לידי ביטוי תחושות, רגשות, מחשבות ועמדות המועתקים מהסביבה הטבעית. לפיכך תהליך זה של התנגדות הוא תהליך בלתי נפרד בכל שלב בהתפתחות הקבוצה והפרט בה. שלושה מרכיבים עיקריים של הקבוצה קובעים את מידת ההתנגדות ואם תופיע: הקצב, מבנה האישיות ושלבי הקבוצה. כאשר נוצר חוסר סינכרוניזציה בין מרכיבים אלו, תופיע התנגדות. לדוגמה: כאשר השלב שבו נמצאת הקבוצה שונה מהקצב האישי של האדם, או כשהקצב מאיים על מבנה אישיותי מסוים. חוסר סינכרוניזציה זה טבעי ותקין בעבודה בקבוצה, ומנחה מיומן ידע להסתכל בביטוי ההתנגדות של יחידים בקבוצה, של תת-קבוצה ושל הקבוצה כולה כהזדמנות לצמיחה ולגדילה. ביטוי התנגדות הוא סוג אחר של אינטראקציה בעלת מקום של כבוד. עבודה מיומנת על התנגדויות מאפשרת דו-שיח אמיתי, מתוך מקום של כבוד לקושי ולשונות. על הדו-שיח האמיתי ועל חשיבותו כתב מרטין בובר {1947} בפילוסופיה האנתרופולוגית שלו, שייחודיותו של האדם בכך שהוא מסוגל לקי...

מאת: ירון זיו ד"ר ירון זיו פיתח מודל המכונה "מודל המכתבים", והו הוא מציג תיאור מדויק של משוב בונה ותומך לעומת משוב ביקורתי ותוקף, ומסביר את מידת השפעתו על יכולת הלמידה של האדם את עצמו: הוא מבחין בין משוב שיפוטי למשוב ענייני. המשוב השיפוטי הוא המשוב המתמקד באדם ולא בהתנהגות, המשוב הענייני מתמקד בהתנהגות ולא באדם. משוב שיפוטי מורכב ממשפטים המתחילים במלה "את/אתה" עם כינויי גנאי, חשיבות סטריאוטיפיות, דעות קדומות והכללות יתר. לדוגמה: אתה עצלן, את לא אחראית, אתה רע, את המונית. משוב ענייני הוא ייחודי וממקד התנהגות מסוימת ללא הכללה על סך כל אישיות האדם. המשפטים מתחילים בדרך-כלל במלה: "אני", ואחריה תיאור רגשי של השפעת התנהגות האחר על נותן המשוב. לדוגמה: "לא מקובלת עלי צורת הפנייה שלך אליי כרגע", "אני רואה זאת שונה מאוד כי בהתנהגות זו אני קולט דווקא הרבה תוקפנות". להלן המודל: גירוי     ענייני                  שיפוטי תקשורת זורמת אסרטיביות ערך עצמי גבוה ענייני ...

מאת: ירון זיו משוב הוא תקשורת מילולית או לא מילולית, המכוונת אל אדם או על קבוצה ומעבירה להם מידע על האופן שבו נתפשת התנהגותם על-ידי האחר, כיצד היא משפיעה על האחר ואילו תגובות היא מפיקה ממנו. התהליך של מתן משוב ושל קבלת משוב הוא אחד התהליכים החשובים ביותר בעבודה הקבוצתית. למשוב הניתן ביחידות ובקבוצה יש משמעות מכרעת על דימויו העצמי של האדם ועל התפתחות הערך העצמי שלו. מרגע לידתו נמצא הילד בתהליך בלתי פוסק של משובים מילוליים מצד הסביבה הקרובה והתרבות שבה הוא חי. כאשר תינוק מחייך, הוא זוכה מיד במשוב מחייך מצד הוריו, וכאשר הוא בוכה הוא מאותת לסביבה שהוא במצוקה, ומיד מגיע משוב הורי דואג. מסכת חייו של האדם רצופה בנתינת משובים ובקבלתם בכל תחום: לבוש, ניקיון, סדר, אינטליגנציה, הישגים, כישורים, יכולות וכד'. מתוך כל אלה בונה הילד "מושג בונה" על עצמו, את תפישת העצמי ואת הערך שהוא מייחס לתכונותיו, כאשר ההערכה העצמית נבנית ומושפעת מהערך שסביבתו מייחסת לדברים. וכך נוצרים הקשר והתלות שבין משוב לדימויו העצמי של האדם. בקבוצה נראה שככל שהדימוי העצמי והביטחון העצמי מתחזקים, תתחזק הפתיח...

מאת: ירון זיו דונלד ויניקוט {1971-1986} - מתחבר למערכת היחסים אם-תינוק וטוען, שלמערכת היחסים הרגשית שהאם יוצרת כבר בזמן ההיריון יש חשיבות מכרעת על התפתחות מושגי ה"אני" של הילד. למרות הדגשתו את מרכזיות האם להתפתחות הילד הוא נזהר על "אמהות מושלמת", הוא מציע ביטוי זהיר יותר "אמהות מספיק טובה", זו אם שהאמהות שלה קשובה לתינוק והטיפול שלה בו מבוסס על צרכיו הוא ולא על סיפוק צרכיה היא., אם האם אינה מצליחה להיות קשובה לצורכי התינוק, אינה מזהה את הקודים המילוליים והבלתי מילוליים שלו, והטיפול שלה בו מונחה לסיפוק צרכיה בלבד,מפתח הילד "אני שקרי", שבעזרתו ינסה להסתגל לעולם מתוך הסוואת הצרכים הרגשיים של האני האמיתי. תפקיד האם אינו רק לפרש נכון את התנהגות הילד, אלא להעניק לו סביבה בטוחה, כדי שהאני האמיתי יתפתח ולא האני השקרי. ויניקוט טבע את המושג " holding " – "אחיזה רגשית" במצב בו האם פנויה מבחינה רגשית לעצמה ולתינוקה, מבינה את צרכיו ומספקת אותם בצורה הנכונה – יחוש התינוק ביטחון ואהבה, יחוש שהוא מובן ויתפתח טוב בהתאם לגילו. ויניקוט מדבר ...