המודל ההתפתחותי ע"פ ד"ר רוי מקנזי וד"ר ג'ון ליווסלי - מאת ירון זיו

מאת: ירון זיו

שלב 1  -  התקשורת  -  ENGAGEMENT

המטרה העיקרית היא פתירת הקושי הכרוך בנושא ההתקשרות בין המשתתפים, דבר שיבטיח כי מהקבוצה יצמח מבנה חברתי ושהזהות הקבוצתית תתבסס. המנגנון הראשוני להתפתחות ההתקשרות הוא אוניברסאלי: ההכרה בעובדה שאחרים חוו ניסיונות דומים לשלי. קבלה לא ביקורתית זו היא תופעה הכרחית, מאחר שלקבוצה עדיין אין כוח פנימי להתמודד עם עימותים פנימיים בין חבריה. הרגשת האוניברסליות  ממקדת את הקבוצה בנושא ההתחברות ומשיגה אינטראקציה מלכדת.

האווירה מאופיינת בתחושת התקשרות והתאחדות. מטרת הפרטים בקבוצה היא לאפשר לעצמם להיות חלק ממבנה חברתי, ולא להישאר מבודדים ומרוחקים, והפחד בשלב זה הוא הפחד שהאחרים לא יקבלו אותי.

המטרה מושגת  באמצעות חשיפה עצמית שיטתית, הנושאת בדרך-כלל אופי עובדתי. המימד האופייני החשוב במיוחד בשלב זה עובר בגבול שבין התחברות-התנתקות ובין אמון-חוסר אמון. חברי הקבוצה עוסקים בעיקר שאלה, האם הם מקבלים את עצמם כיצורים חברתיים בעלי יכולת לאינטראקציה, ועדיין נמנעים מלהעלות נושאי אינטראקציה חשובים, אף שלעתים הם מודעים להם ומתייחסים אליהם  בשלב מתקדם יותר. חשיפה עצמית, אתגר ביחסים בין-אישיים ותובנה פנימית צצים, אך הם שטחיים, ולא רצוי שיהיו המוקד. רצוי שהעימותים בין המשתתפים יהיו מועטים כדי שלא לפגוע בלכידות הקבוצה.

הגבול החיצוני של הקבוצה צריך להיות ברור, ואפשר להשיג זאת בעזרת המודעות לאופן שבו התנסות בקבוצה שונה מהנסיונות הבין-אישיים בעבר. הקבוצה משיגה את המטרה הראשונה, לאחר שכל המשתתפים נחשפו

חשיפה אישית כלשהי וחשים מחויבות לקחת חלק בתהליך. קבוצה בשלה להתקדם לאחר שנוצרו קשרים בין המשתתפים, וכשיש תחושת לכידות שתאפשר התמודדות עם שינויים אישיים ועם עימותים.

שלב 2  -  הבדלה  - דיפרנציאציה

מטרת הקבוצה בשלב זה היא לזהות את ההבדלים בין חבריה. להשגת מטרה זו יש להעביר את המוקד מגבולות הקבוצה החיצוניים לגבולות שבין חבריה.

שלב זה מאופיין בראש ובראשונה בשונות, כשהמשתתפים מדגישים את השוני ביניהם  ואת תפישתם האישית. תהליך זה מביא לחשיפה עצמית ספונטנית, הוא מתמקד בגבול שבין המשתתפים ומעורר הערכה כנה של השוני הקיים ביניהם. ההנחה הקודמת בדבר הדמיון מאותגרת כעת ויוצרת אווירת עימותים, כאשר בכל התהליך עומדים לרשות הקבוצה כוחות הלכידות והגיבוש שהושגו בשלב הראשון. אם לא התפתחה יכולת שיתוף פעולה וקיימת גישה תחרותית, עלול להיווצר פיצול בקבוצה.

בשלב זה יקראו תיגר גם על מקומו של מנחה הקבוצה ועל תפקודו.

התהליכים המתרחשים בקבוצה בשלב זה מכריחים את המשתתף להתייחס לשני נושאים חשובים: 1} שליטה בעוינות עצמית ובעוינות של אחרים, 2} קבלת ציפיות חברתיות והתחברות אליהן. החברים מפתחים בנושא הראשון סובלנות והתמודדות עם רגשות הכעס שלהם ושל האחרים, דבר המאפשר להם לראות את ההיבטים באישיותם שדוחים אחרים ומעוררים בהם התנגדות. נוצר דמיון בין מגוון השונות הקיים בין המשתתפים ובין תחילת הכרתו של היחיד, בכך ששונות זו מייצגת חלקים מנוגדים שונים באישיותו. תהליך זה חשוב, ובהמשך מופנה אליו הדגש.

הנושא השני מציג דילמה העומדת בפני כל משתתף בשלב זה. הדילמה היא עד כמה הוא מוכן להצטרף לדעת הרוב. קיים איום שאם אהיה שונה, לא יקבלו אותי, ולכן האם עלי ללכת עם זה או להגיע לפשרה עצמית למען המבנה החברתי.

שלב זה קשה לחברים, ולכן לעתים אינו נפתר. יש חברים המעדיפים לנשור מהקבוצה, ולא להתמודד עם דילמה זו. איבוד חברים בשלב זה מאיים על הקבוצה, והמטרה היא לא רק אוורור של כעס ושל עוינות, אלא ירידה לעומקו

של השוני בין המשתתפים וקידום השונות. דיון בנושא הבעת דעות מנוגדות והלגיטימציה לחוויה כעס הם עיקר העבודה בשלב זה, המעמיקה את עוצמת החוויה.

בשלב השני האווירה בקבוצה מאופיינת בעיקר בעימותים ובתחושות מבוכה וחוסר סיפוק. ביטחונו העצמי של המנחה חשוב מאוד לעידוד הכוחות בקבוצה ולתמיכה בהם.

חשוב שכל המשתתפים ייטלו חלק בתהליך זה. הקבוצה מתקדמת מהשלב השני בתחושה מתמשכת של לכידות ושל ישות חברתית אחת, מתוך הערכה גוברת לשונות בעמדות בין חבריה. הקבלה של ייחודיות הפרט מובילה להכרה בכך שכל משתתף עשוי לשחק תפקיד שונה בקבוצה.

שלב 3  -  הצביון האישי  -  אינדיבידואציה

המטרה המרכזית של שלב זה היא קידום ייחודיות, לאפשר הערכה עמוקה יותר למורכבות הנפשית של כל אחד. התוצר המעשי של תחושת השיתוף שהתפתחה בשלב השני נבדק כעת ומעניק הרגשה שהקבוצה אכן עובדת.

המטרה של שלב זה מושגת בהצבת אתגר פעיל למערכת היחסים הבין- אישיים, וזאת באווירה חמה ותומכת.

המוקד, שהוסט מהגבול החיצוני של הקבוצה בשלב הראשון לגבולות הפנימיים שבין המשתתפים בשלב השני, עובר עתה לגבולות הפנימיים שבנפשו של כל משתתף. בשלב השני עבדה הקבוצה על השוני שבין הפרטים, ואילו עתה העבודה היא על הניגודים ועל החלקים התוך-נפשיים של האני. אף שזה מבוצע בתהליך בין-אישי, הדגש הוא בפרט ולא במישור האינטראקציה. בשלב זה מתרחבת "הכרת העצמי" של הפרט.

המטרה של כל חבר בקבוצה היא לחקור ולבדוק את מנגנוני ההגנה שלו, זה תהליך של בחינה עצמית, והאדם ניצב בפני איום רציני לדימוי העצמי, מאחר שמתגלים באישיותו היבטים שהוא לא היה מודע אליהם. העבודה של

הפרט קשה, אך עם זאת התנסותו גורמת סיפוק, והתוצאה תהיה באישיותו שנחשבו תמיד לא רצויים וגרועים.

זיהוי מגוון רחב של מצבים אישיותיים פנימיים מאפשר לפרט לאמוד את הגבולות הפנימיים של אותם מצבים ולבחון כיצד הם מתייחסים זה לזה.

האווירה בשלב זה מאופיינת הן בהתפרצויות של קשר ושל התחברות והן בעימותים פתאומיים. העבודה מתמקדת בחשיפה עצמית, בעמידה באתגרים ובחשיבה מפוכחת, והמשתתף חש שהנושאים הפסיכולוגיים נחקרים ביסודיות עם התייחסות ממשית לעימותים. עם זאת המשמעויות הבין-אישיות של ההתרחשויות בקבוצה נדחקות לקרן זווית, או שמתעלמים מהן לחלוטין, מאחר שהמוקד כעת הוא במורכבות הפנימית של כל אחד

מהחברים.

תחושת הזהות הקבוצתית שאליה הגיעו בשלב הראשון מועשרת באמצעות המודעות לשונות בין המשתתפים שהתפתחה בשלב השני, והשלב השלישי מוסיף עומק בכך שהוא חושף מורכבות רבה יותר בנפשו של כל משתתף. השלב השלישי מתקרב לסיומו לאחר שכל המשתתפים לקחו חלק פעיל בחשיפה עצמית ושוחחו בפתיחות על נושאים פסיכולוגיים.

משלב זה ואילך המעבר בין השלבים בחיי קבוצה נעשה חד פחות וחופף יותר.

שלב 4  -  קרבה

המטרה המרכזית בשלב זה היא להתנסות בקרבה ולגלות את המשמעות של יחסים קרובים. קרבה ללא מידע של חברי הקבוצה זה על זה תהיה מזויפת, ולכן בהגיעם לשלב זה יש בידי כל אחד מהמשתתפים יותר מידע, והם

מסוגלים להבין את עצמם ואת האחרים בדרך מורכבת יותר. האינטראקציות בשלב זה עמוקות ומשמעותיות יותר. בתחילה אינטראקציות אלה נוטות להיות אגוצנטריות, והן מונעות יותר בשל צרכים אישיים מאשר בשל רגש

הדדיות. ככל שהתהליך בשלב זה מתקדם, כך מתפתחת מערכת יחסים מאוזנת, כפי שהיא קיימת בשלב החמישי הבא.

מטרת החברים בקבוצה אינה רק לקבל את עצמם כמות שהם {כמצופה מהם בשלב השלישי}, אלא גם לקבל את עצמם כבעלי יכולת ליצור קרבה וכמשמעותיים למישהו אחר.

האווירה בקבוצה ממשיכה להיות סובלנית, לא מתגוננת ופתוחה להתחברויות ובין החברים יש התקשרות חזקה. רמת העימות נמוכה, ויש תחושה לא מציאותית של אופוריה בדומה לשלב הראשון. כעת יש חזרה על נושאים רבים שעלו בשלב הראשון, אף העבודה עליהם מורכבת יותר. אף שנושאים בין-אישיים נחקרים לעומק, עדיין יש הימנעות מהמשמעויות העמוקות של מערכות היחסים. המעבר לשלב החמישי יתחיל כאשר ההתלהבות והקרבה הבין-אישית יובילו להכרה בכך שמעורבות מתמשכת כזו תהיה מבוססת על מחויבות בין-אישית.

יש לציין שבשלב זה, שבו עולה ההכרה בחשיבות מערכת היחסים, עלול לעלות גם פחד מפני דחייה מצד אותם אנשים שעמם היחסים מורכבים.

התנסות בסוג כזה של קשר מאיימת במיוחד על משתתפים הסובלים מקושי בקשרים המשמעותיים בחייהם. כמו כן, אנשים המתקשים בשליטה חברתית ופנימית עלולים להגיב בתגובות מוחצנות של הנושאים האינטימיים.

שלב 5  -  הדדיות

המטרה בשלב זה היא לפתח תחושת מחויבות הדדית בין המשתתפים ולחקור את משמעות הקרבה שנוצרה. הדבר נעשה לא לשם הרחבתה של תחושת האינטימיות, אלא להעמקת ההערכה לייחודיות כל משתתף.

מתמקדים בגבול המקיף כל פרט במושגי עצמאות פנימית ומחויבות אישית לאחרים. הקיטוב בשלב זה בולט לאור היחסים הלא מאוזנים, המבוססים על תלות מחד גיסא ועל ניצול מאידך גיסא בין אנשים שאמורים להיות שווים.

שליטה ביחסים באמצעות עליונות או כניעה מהווה הזדמנות להצעת פתרונות יעילים יותר. בשלב זה לא מגיע מידע חדש, אך מידע ישן יואר מזווית חדשה עקב המשמעות האינטראקציונית  שנוספה לו כעת.

עלול להתעורר איום במערכת יחסים משמעותית וקרובה, שכן הפרט חושש שאחרים ינצלו אותו או ינטשו אותו. משתתפים הנתקלים בקשיי אמון, יסבלו מכך גם בשלב זה. הם יחששו מאיבוד עצמיותם, שתיבלע בסבך הקשרים ההדוקים שנוצרו בקבוצה. התפתחות האמון היא נושא שהחל בראשית הקבוצה. בכל שלב נדרשת רמה גבוהה יותר של אמון, ובשלב זה נושא האמון מרכזי.

המשתתפים חייבים להגיב על האתגר של לקיחת אחריות לאינטראקציה שלהם עם אחרים. האווירה בקבוצה היא של המשך תקשורת ועבודה ממשית, ויש הימנעות מועטה מנושאים פנים-אישיותיים. העימותים גדלים בדרך-כלל, כשהמערכת מבקשת מם המשתתפים להפגין מחויבות רבה יותר.

אך כאן לחברים ולקבוצה כבר יש כוחות וכלים להתמודד עם העימותים, לפתור אותם ולצמוח מהם.

שלב 6  -  סיום

מטרת הקבוצה בשלב הפרידה היא להגיע לסיום המעורבות האישית מתוך הטמעת ההתנסות הקבוצתית כחוויה חיובית ובונה. משחזרים את ההיסטוריה של הקבוצה ושל אירועים שקרו לפרטים בה, נזכרים באירועים

מכריעים במיוחד ועובדים עליהם יחד פעם נוספת. מטרת תהליך זה היא לסייע ביצירת לכידות קבוצתית כהתנסות אישית חשובה, שתיזכר גם לאחר סיום הקבוצה, ומבוצעת השוואה של המציאות בקבוצה למציאות בחוץ.

בסיום הקבוצה חש המשתתף הפסד ופרידה, אך שלב זה מספק גם הזדמנות אחרונה לניסוי מיומנויות חדשות שפותחו בתהליך הקבוצתי.

החברים צריכים ללמוד להתמודד בהצלחה בלי הקבוצה, להתאים את ההבנה שרכשו לחיי היום-יום ולקחת אחריות לעצמם. בשלב זה קיימת סכנת נסיגה והתרופפות, העלולה לגרום דמורליזציה ותחושת אפסות של פרטים בקבוצה, המרגישים שלא יועלו להסתדר בלעדיה. כמו כן, עלולה להיווצר הימנעות בגלל אותו חשש. תפישה שלילית של שלב הסיום  עלולה לקטוע את ההתקדמות שהושגה עד כה.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן