ירון זיו - שלבי התפתחות היחיד לפי אריקסון - שלבים 1-2

מאת: ירון זיו

שלב 1 – אמון לעומת אי-אמון

העימות ההתפתחותי העיקרי הוא בין התהוותו של אדם נותן אמון ובין אדם חסר אמון. התפתחות האמון מכילה התהוות אמון בזולת ורכישת תחושה של היות ראוי לאמון הזולת. נדגיש כי אמון אינו מולג, אלא תהליך התפתחותי נרכש המאפשר הפנמת תחושת אמון בעצמי ובזולת. אם העימות אינו נפתר בצורה חיובית, הופכת תחושת החשד הבסיסית למרכיב זהות עיקרי בהתנהגות האדם.

באותה הקבלה נוכל לראות שפרטים, אשר באופן טבעי מגיעים לקבוצה כשם שתינוק מגיח לאוויר העולם – בתחושת בלבול, חוסר זהות, חשד, בדיקה ותלות – זקוקים להזנה, חום, אהבה, מגע ותחושת קבלה בלתי מותנית.

המנחה משמש בשלב הראשון של הקבוצה תחליף אם, ותפקידו לספק לכל פרט בקבוצה או ההזדמנות לפתח אמון, ביטחון ותקווה. בשלב זה נוצרת תלות בריאה בין הקבוצה למנחה, כפי שאריקסון מזכיר קשר

סימביוטי תקין בין האם לתינוק. הסתכלות בקבוצה דרך המנסרה של תאוריית השלבים של אריקסון מאפשרת למנחה לפתח מודעות רבה יותר לפרטים בקבוצה, אשר יתקשו לזרום עם תהליך התהוות האמון, ודפוס התנהגותם יהיה ישיבה על הגדר או המשך בדיקה, חשד ועוינות, המנחה יוכל לזהות פרטים אלו בקבוצה כפרטים אשר העימות הראשון בחייהם עובד באופן בלתי בונה ובלתי מספק.

שלב 2 – אוטונומיה לעומת בושה וספק

העימות ההתפתחותי בשלב זה הוא בין היות היחיד אוטונומי ויצירתי ובין היותו תלוי, מעוכב, מבויש ומלא ספקות עצמיים. אריקסון מדגיש בשלב זה, למרות היות התינוק תלוי בהוריו, מתחילה להיווצר תחושת האוטונומיה והבחירה החופשית. הילד לומד לשלוט בדחפיו, לבחור בין מעשה טוב לרע ולהבחין בין תגובות של שכר ועונש. בשלב זה כבר מתחיל תהליך גיבוש הזהות, שכן הילד רואה את עצמו כנפרד מהוריו ובעל רצונות וצרכים ייחודיים משלו.

 אפשר לראות כי גם ה"תינוק" הקבוצתי עובר ממצב של תלות מוחלטת כמעט במנחה למצב של לקיחת עצמאות ואוטונומיה. הקבוצה מתחילה לפתח זהות עצמית, רצונות משלה, גאווה, שליטה וביטוי לגיטימי של רצונות, של כעסים ושל תוקפנות כלפי המנחה {תחליף אם}. ביטויים אלו הם חלק מתהליך שבו בודקת הקבוצה את נפרדותה מהמנחה כיחידה אוטונומית. כאן מתבצע המעבר מהרגשת "אני" להרגשת "אנחנו". שלב זה מאפשר ביטוי רגשות שליליים כחלק מהתפתחות בריאה של אוטונומיה ושל גיבוש זהות.

עלינו להדגיש שאם השלב הראשון בקבוצה אינו נבנה נכון, דהיינו לא נבנה אמון, לא תגיע הקבוצה לגיבוש ולאוטונומיה, ותחושת הספק, הבדיקה והניכור יהיו מאפייניה העיקריים. קרוב לוודאי שכמה מחבריה ינטשו והקבוצה עלולה להיתקע.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן