ירון זיו - קבוצת עבודה ותהליך שינוי ע"פ ביון

מאת: ירון זיו

קבוצת עבודה

רמת תפקוד זו בקבוצה מתייחסת להיבטים המהווים את המטלה האמיתית של הקבוצה. במצב זה הקבוצה  נדרשת לשיתוף פעולה, להתמודדות בעלת קשר למציאות ולסובלנות כלפי תסכול. מצב כזה מאפשר את השגת המטרה שלשמה התקבצה הקבוצה.

בקבוצת העבודה החברים מודעים לכך שעליהם ללמוד לפתח את כישוריהם האישיים והבין אישיים, ומכאן ברור שקבוצת העבודה יוצרת גדילה והתפתחות, ואילו קבוצת ההשערות הבסיסיות משמעותה נסיגה וחוסר התפתחות. בקבוצת העבודה כל משתתף חייב לעשות מאמץ מודע להבין את האחר בתהליך של עבודה משותפת, ולזה ביון קורא "שיתוף פעולה".

תהליך שינוי על-פי ביון

בבסיס כל עבודה קבוצתית קיימת מטרה, המכילה תהליך של שינוי, וכל שינוי, הכרוך בתהליך למידה אישי, פועל בשתי רמות:

רמה א' - למידת הדברים אשר מסביב לנו – למידה תפעולית, מעשית.

רמה ב' – למידה חווייתית – רכישת ידע מהחוויה, דהיינו, הלומד חווה את הדבר שהוא רוצה ללמוד. במיתוסים המרכזיים, המצויים במהות ההתפתחות האנושית, נמצא מצד אחד את הצימאון לספק את הסקרנות, ומצד שני את תחושת הסכנה הכרוכה בידיעה, כגון סיפור גן עדן: אדם התפתה לאכול מפרי עץ הדעת, והדבר הביא לאסון הגירוש מגן עדן.

תהליך למידה אישי, שבו היחיד רוכש ידע חדש על עצמו, מערער את תפישתו הקודמת. כלומר, מתרחש שינוי בתפישה העצמית. תהליך זה כרוך לעתים קרובות בחששות. ביון משתמש במושג "שינוי קטסטרופלי", הכולל שלושה מרכיבים: 1. אלימות; 2. חוסר השתנות; 3. שינוי השיטה הקיימת.

בין שלושת המרכיבים האלו קיימים מתחים. שינוי קטסטרופלי עשוי להתרחש בחברה, בקבוצה ובנפש בו-זמנית.

כל שינוי טומן בחובו רעיון חדש, המכיל באופן פוטנציאלי כוח המאיים להרוס את המבנה הקודם. למשל, פירוש שנותן המנחה יכול ליצור זווית ראייה חדשה שאף אחד אחר לא ראה, ובעקבות זאת יחול שינוי בקבוצה.

רעיון חדש זה של המנחה בעצם שינה את השיטה הקיימת, ובכך עשה משהו "אלים". הכוח ההפוך מהכוח המשסע הוא הצורך של הקבוצה לשמר את זהותה, את אחדותה ואת קיומה. דבר זה מתבטא בשפה, בחוקים הלא כתובים ובסטראוטיפים. המנחה צריך לערער ולטלטל את הקיים, אך אסור לו להרוס אותו לחלוטין. דהיינו, שינוי הוא שימור הקיים ושילוב החדש בתוכו.

לסיכום אפשר לומר שביון רואה את התהליך המתרחש בקבוצה כנושא אופי של מטוטלת, ואינו בעל רצף התפתחותי בשלבים. הקבוצה נעה בין קבוצות ההשערות הבסיסיות השונות ובין קבוצת העבודה בתהליך הלמידה.

המנחה נתפש כמנהיג הקבוצה, הממסד מסגרת עבודה ללא סדר יום תוכני. 

מסגרת כזו מטילה את  האחריות להשגת מטרת הקבוצה ואת הנושאים שיביאו להשגתה על חברי הקבוצה. מצב זה – כאשר מטרת הקבוצה היא למידת המשתתפים את עצמם – מעורר אצל המשתתפים בלבול וחרדה ומעורר תופעות קבוצתיות שונות, כמו ההשערות הבסיסיות.

תפקיד המנחה הוא לעזור לקבוצה לראות תופעות לא מודעות אלו וללמוד כיצד הן באות לידי ביטוי התנהגותי בקבוצה, מה תפקידן וכיצד הן חוסמות תהליכי למידה.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן