ירון זיו - תפקידים פסיכולוגיים ע"פ תורת העדיפויות של ד"ר נירה כפיר

מאת: ירון זיו

הציר המרכזי בתיאוריה של ד"ר כפיר מבוסס על התפישה של אלפרד אדלר את "הזיקה החברתית". לטענתה, הרגשת השייכות והמשמעות היא צורך קיומי המניע את האדם ומפתח דפוסי התנהגות ייחודיים. בתהליך חיפוש תחושת השייכות והמשמעות צובר הילד חוויות טראומתיות חברתיות ביסודן, המובילות אותו לפיתוח התנהגות של הימנעות ויוצרות "מבוי סתום", מעין דרך ללא מוצא, ההופכת להיות תמרור המזהיר שלא להגיע לשם כדי לשמר הישרדות פסיכולוגית. דפוסים אלו מתפתחים מוקדם מאוד בחיי הילד, עוד לפני שפיתח את "סגנון החיים" הייחודי לו.

ד"ר כפיר אבחנה ארבעה תמרורי סכנה מרכזיים שהיא מכנה Impass: להיראות מגוחך, להרגיש חסר משמעות, להרגיש דחייה, להרגיש לחץ. אלה ארבע "סכנות קיומיות" ביחסים עם הסביבה. סגנון החיים של  האדם נקבע קודם כל על-ידי הימנעות התנהגותית מסכנות צפויות ביחסים חברתיים.

א.   להיות מגוחך – אדם המונע על-ידי Impass  זה עסוק בפחד שמא יאבד שליטה, הוא חסר אונים, מגיע להתנהגות חברתית לא הולמת, פוחד שמא ייתפש כמי שאינו מבין את חוקי החברה ותופש את האחרים כחמורי סבר, כעוינים וכלועגים לו.

ב.   להרגיש חוסר משמעות – אדם בעל Impass זה פוחד שהוא אינו משמעותי בקשריו וביחסיו עם האחרים, שאין לו כל ערך והשפעה על הסביבה, הוא פוחד תמיד שאינו נחוץ ואינו חשוב.

ג.    להרגיש דחייה – אדם זה פוחד מדחייה, מאי קבלה, מאי הערכה, הוא מאבד את האהבה, ולכן מאבד את האמונה של ישות עצמאית העומדת בפני עצמה, ללא קשר תלותי בסביבה. הוא זקוק לאישור מתמיד מהסביבה לזכות הקיום שלו.

ד.   להרגיש לחץ – אדם עם Impass כזה מרגיש ירידה באנרגיה, קושי בנשימה וכד' במצבים הנתפשים בעיניו כמאיימים. הוא תופש גם משימות שגרתיות כמלחיצות, וכדי לשרוד עליו להימנע מכניסה למצבים "מלחיצים". קשה מאוד להפעיל אדם זה, והא מתגונן תמיד מכל השפעה מאחר שנתפשת בעיניו כמטשטשת את זהותו.

בתהליך בניית סגנון החיים מתמודד הילד עם שתי חלופות:

1}  התמודדות עם הטראומות החברתיות, הפיכתן למטרות ובאופן זה התגברות על הפחד.  

2}  לאפשר לפחד להיות כה מועצם, עד שיוביל לאסטרטגיה של הימנעות, של בריחה מהמצב. במצב זה מתקבלת אחת ההחלטות החשובות ביותר בחייו של האדם: האם לפעול בדרך של ללכת אל-או להימנע מ-. 

הבחירה להימנע מופעלת על-ידי הפחד ויוצרת מצב כאוטי המעורר תחושת איום, בלבול ודיס אוריינטציה. בבחירה של ללכת אל- מופיעות עדיפויות, שהן בעצם הכוח החיובי המוביל לארגון ולסדר במצב הכאוטי.

עדיפויות הן אינן ההתנהגויות המועדפות, אלא כאלה הנתפשות כדרך היחידה להישרדות חברתית משמעותית. על בסיס ה-Impass מתפתחת העדיפות המיוחדת כהגנה, וכן במקום בריחה מהסכנה תהיה הליכה לקראת. בכל אחת מהעדיפויות האדם יכול להיות בנקודה מסוימת בכל אחד מהצירים:

פעיל_________________סביל

יעיל_________________לא יעיל

תורם ומשתף___________בולם

כל סגנון התנהגותי טומן בחובו רווח ומחיר. בכל סגנון הרווח המתקבל הוא הרגשת שליטה באיום, והמחיר מתבטא בהגבלת מרחב התנועה בציר החיים.

הפייסן 

המחיר שאדם משלם הוא צמיחה אישית מוגבלת. קיים פער גדול בין דמות האני הרצויה לדמות האני המצויה, ומכאן נובעת תחושת ניכור עצמי. עליונות מוסרית בעל עדיפות זו חי כל הזמן בתחושת מועקה של אחריות ושל מעורבות עד כדי איבוד גבולות.

שליטה

השתלטן אינו יכול להרשות לעצמו להיות ספונטני ומקורי, ולכן קיימים ביצירתיות שלו יובש וריחוק חברתי.

הימנעות

בעל עדיפות זו אינו יכול לנצל את כישוריו, יצירתיותו מוגבלת מאוד, קשריו האינטימיים אינם מחייבים, ולכל היותר הם ספורדיים ורגעיים, והקשר החברתי שלו רדוד ומרוחק.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן