ירון זיו - סוגי ההתנגדות בקבוצה
מאת: ירון זיו
פרויד אבחן חמישה סוגי התנגדות בטיפול פרטני. לדעת לסלי רוזנטל {1980} אפשר להקיש מהם גם בנוגע לקבוצות. סוגי ההתנגדות הם:
1. התנגדות אגו
התנגדות של הגנות האגו. התנגדות זו מופיעה בדרך-כלל בשלבים המוקדמים של חיי הקבוצה ומתבטאת בהתנגדות מודעת למתן מידע בתחומים מסוימים. חבר בעל התנגדות כזו יטען שהדברים אישיים מדי ואינם מעניינו של איש. הוא מגביל את תקשורתו ומנסה להגביל את התקשורת של האחרים, בכך שמאיים לעזוב אם ידברו על נושא מסוים, או שמשתתף רק כשמדברים על נושא שמעניין אותו.
התנגדות אגו מקורה בשלבי ההתפתחות המוקדמים של האגו, והיא מתפקדת כהגנה פנימית בפני החרדות שמעוררות ההתנסות הקבוצתית והחשיפה להשפעה המשפחתית והמשמעותית. פתרון יעיל של התנגדות אגו יבוא כאשר המנחה ייתן לגיטימציה לחרדות בסיסיות אלו ויאפשר את ביטויין הישיר מתוך תחושת אמפתיה והכלה.
2. התנגדות סופר-אגו
התנגדות זו מייצגת עמדות שהתפתחו כלפי ההורים בשלב האדיפלי. רגשות אשמה, בושה והשפלה מתעוררים בנוגע למתן מידע. התנגדות סופר-אגו יכולה להתבטא בביקורתיות קשה ובהבעת עמדות נוקשות בנוגע לענישת חברים שאינם סתגלנים. ביטוי נוסף אפשרי הוא נקיטת עמדות מוסריות וביקורתיות כלפי רגשות מיניים או רגשות תוקפנות של חברים בקבוצה.
צורה נוספת של התנגדות סופר-אגו היא שפיטה והענשה עצמית של פרט את עצמו, לעתים עד כדי הרגשה שהוא חסר ערך, ולכן אינו ראוי להתייחסות חיובית של הקבוצה.
3. התנגדות ID
התנגדות זו מקורה בנטיות הלא מודעות לחזור ולחפש סיפוק והנאה בכפייתיות. הקושי להתמודד עם התנגדות זו הוא בעוצמת הפורקן של אנרגיות בכלל, ושל אנרגיות תוקפניות בפרט. התנגדות ID יכולה לבטא הנאות הקשורות בכל שלב של ההתפתחות.
התנגדות ID אוראלית עלולה להתבטא ברצון פרברסיבי להיות מוזן כל הזמן על-ידי המטפל. פרט זה יחכה שהמטפל ידבר או יבקש עזרה והבנה, אך יגיב בעמדה סבילה תלותית של תינוק רעב. התנגדות ID תוקפנית ברמה זו תזוהה בהנאת הפרט להעיר הערות "חותכות" בלשון עוקצנית ונושכת.
התנגדות ID אנאלית – המקבילה ההתנהגותית היא שלשול ועצירות, ובקבוצה זו יתבטא בכך שפרט זה ידבר בשטף לא מבוקר, יימנע מלדבר או ידבר בצורה מוגבלת וללא חשק. פרט כזה עלול לדבר הרבה ללא קשר בין הדברים, ואחר כך לשבת בנינוחות ולהסתכל בקבוצה המנסה להבין את דבריו ולהכניס בהם סדר. הוא דומה לתינוק שלכלך ונהנה מכך שמנקים אותו ומחתלים אותו בחיתול נקי.
ברמת אברי המין והפורקן המיני העצום מהשלב האדיפלי, יכולה התנגדות זו להוביל ל-ACTING OUT מיני בין חברי הקבוצה. ביטויים נוספים הם הנסיונות לקטוע כל אינטראקציה זוגית בקבוצה ונסיונות לפתות חברים אחרים או את המנחה ליחסי אהבה.
התנגדות ID היא לעתים קרובות כיסוי על שנאה או על כוחות רצחניים במסווה של התנהגות מפתה.
4. התנגדות של רווח משני
התנגדות זו חובקת רווח או יתרון כלשהם המופקים ממחלתו של מישהו, ממשך המחלה, מרמת נסיגתה או מניצול של מצב הטיפול. לעתים קרובות נצפה בהתנהגות המבטאת התנגדות זו כשמתקרב מועד הסיום של הקבוצה, יש חברים שסיום הקבוצה מהווה איום מבחינתם בגלל הפרידה ובגלל התחושה שעכשיו עליהם להשתמש בכלים שרכשו בקבוצה בחיים עצמם. יש המנסים להאריך את חיי הקבוצה ולדחות בכך את הפרידה ואת היציאה לחיים בחן. הם עושים זאת על-ידי נסיגה לא מודעת לדפוסים ישנים.
תסמינים מן העבר חוזרים, והקבוצה מפגינה פתאום חוסר אונים שמשמעו; "עדיין אי אפשר לסיים". התנגדות של רווח משני עלולה לשתק את המטפל, מאחר שחברי הקבוצה אינם מודעים לה, אך התנהגותם מונחית על-ידיה.
המטפל צריך לעזור לקבוצה לראות את הזרמים הללו ולהעלותם להכרה לשם בדיקה וגילוי הרווחים המשניים בצורה ברורה וישירה.
5. התנגדות השלכתית
התנגדות זו היא הבסיסית והנפוצה ביותר בעבודה פרטנית ובעבודה קבוצתית. התנהגות השלכתית מתמקדת במטפל כאובייקט לנסיגה ומאפשרת חשיפת תגובות ילדותיות לא הכרחיות. נוכחות המטפל כדמות המייצגת סמכות מהווה גירוי להתייחסות רגשית וקוגניטיבית בלתי מודעת של האדם. את תהליך ההעברה אפשר לראות כחזרה על העבר, לחיות מחדש בלי לזכור. רק בתהליך השלכתי יכול המטפל ליצור את הנתיב למידע בלתי מודע בחיי האדם.
יחסים השלכתיים מתרחשים כל הזמן גם בקבוצות, כאשר המנחה הוא דמות הסמכות המהווה טריגר לחברים בקבוצה לראות בו אובייקט לנסיגה.
אלא שבקבוצה קיימים שלושה אובייקטים פוטנציאליים להשלכה: המנחה, יחידים בקבוצה והקבוצה בשלמותה.
התנגדות השלכתית בקבוצה קלה יותר לעיבוד בכלי המשוב שנותנים חברי הקבוצה, ולא רק המטפל היחיד.
הקבוצה נעה משלב של חשדנות, של בדיקת עמדות, של תהיות בנוגע למקומו של כל אחד מחבריה בהקשר הקבוצתי, לשלב שבו מאפשרים לעצמם חברי הקבוצה להביע רגשות, לבטא תסכול ורגשות זעם כלפי חברים שונים בקבוצה וכלפי המנחה עצמו.
בשלב זה של בירור עצמי ושל תהייה מביא כל אחד מהמשתתפים את דפוס ההתנהגות המוכר לו בתנאי אי-ודאות. כמה מהמשתתפים מעדיפים לשבת על הגדר, להמתין ולראות כיצד תתקדם הקבוצה ולאיזה כיוון.
מקצתם ייכנסו במהירות לתהליך של שיתוף ושל התחלקות כדי להבטיח את מקומם בקבוצה. חברים בקבוצה, אשר כניסתם לתהליך הקבוצתי אטית, מסויגת ומלאת חשדות, ייטו לגלות התנגדות ועוינות ברגע שיופעל עליהם לחץ מצד חברי הקבוצה ומצד המנחה לכניסה "מהירה" מדי לטעמם. אזי יופיעו נסיגה, כעס וניסיון להדוף ניסיונות אלה כדי להישאר על הגדר.
פרויד אבחן חמישה סוגי התנגדות בטיפול פרטני. לדעת לסלי רוזנטל {1980} אפשר להקיש מהם גם בנוגע לקבוצות. סוגי ההתנגדות הם:
1. התנגדות אגוהתנגדות של הגנות האגו. התנגדות זו מופיעה בדרך-כלל בשלבים המוקדמים של חיי הקבוצה ומתבטאת בהתנגדות מודעת למתן מידע בתחומים מסוימים. חבר בעל התנגדות כזו יטען שהדברים אישיים מדי ואינם מעניינו של איש. הוא מגביל את תקשורתו ומנסה להגביל את התקשורת של האחרים, בכך שמאיים לעזוב אם ידברו על נושא מסוים, או שמשתתף רק כשמדברים על נושא שמעניין אותו.
התנגדות אגו מקורה בשלבי ההתפתחות המוקדמים של האגו, והיא מתפקדת כהגנה פנימית בפני החרדות שמעוררות ההתנסות הקבוצתית והחשיפה להשפעה המשפחתית והמשמעותית. פתרון יעיל של התנגדות אגו יבוא כאשר המנחה ייתן לגיטימציה לחרדות בסיסיות אלו ויאפשר את ביטויין הישיר מתוך תחושת אמפתיה והכלה.
2. התנגדות סופר-אגו
התנגדות זו מייצגת עמדות שהתפתחו כלפי ההורים בשלב האדיפלי. רגשות אשמה, בושה והשפלה מתעוררים בנוגע למתן מידע. התנגדות סופר-אגו יכולה להתבטא בביקורתיות קשה ובהבעת עמדות נוקשות בנוגע לענישת חברים שאינם סתגלנים. ביטוי נוסף אפשרי הוא נקיטת עמדות מוסריות וביקורתיות כלפי רגשות מיניים או רגשות תוקפנות של חברים בקבוצה.
צורה נוספת של התנגדות סופר-אגו היא שפיטה והענשה עצמית של פרט את עצמו, לעתים עד כדי הרגשה שהוא חסר ערך, ולכן אינו ראוי להתייחסות חיובית של הקבוצה.
3. התנגדות ID
התנגדות זו מקורה בנטיות הלא מודעות לחזור ולחפש סיפוק והנאה בכפייתיות. הקושי להתמודד עם התנגדות זו הוא בעוצמת הפורקן של אנרגיות בכלל, ושל אנרגיות תוקפניות בפרט. התנגדות ID יכולה לבטא הנאות הקשורות בכל שלב של ההתפתחות.
התנגדות ID אוראלית עלולה להתבטא ברצון פרברסיבי להיות מוזן כל הזמן על-ידי המטפל. פרט זה יחכה שהמטפל ידבר או יבקש עזרה והבנה, אך יגיב בעמדה סבילה תלותית של תינוק רעב. התנגדות ID תוקפנית ברמה זו תזוהה בהנאת הפרט להעיר הערות "חותכות" בלשון עוקצנית ונושכת.
התנגדות ID אנאלית – המקבילה ההתנהגותית היא שלשול ועצירות, ובקבוצה זו יתבטא בכך שפרט זה ידבר בשטף לא מבוקר, יימנע מלדבר או ידבר בצורה מוגבלת וללא חשק. פרט כזה עלול לדבר הרבה ללא קשר בין הדברים, ואחר כך לשבת בנינוחות ולהסתכל בקבוצה המנסה להבין את דבריו ולהכניס בהם סדר. הוא דומה לתינוק שלכלך ונהנה מכך שמנקים אותו ומחתלים אותו בחיתול נקי.
ברמת אברי המין והפורקן המיני העצום מהשלב האדיפלי, יכולה התנגדות זו להוביל ל-ACTING OUT מיני בין חברי הקבוצה. ביטויים נוספים הם הנסיונות לקטוע כל אינטראקציה זוגית בקבוצה ונסיונות לפתות חברים אחרים או את המנחה ליחסי אהבה.
התנגדות ID היא לעתים קרובות כיסוי על שנאה או על כוחות רצחניים במסווה של התנהגות מפתה.
4. התנגדות של רווח משני
התנגדות זו חובקת רווח או יתרון כלשהם המופקים ממחלתו של מישהו, ממשך המחלה, מרמת נסיגתה או מניצול של מצב הטיפול. לעתים קרובות נצפה בהתנהגות המבטאת התנגדות זו כשמתקרב מועד הסיום של הקבוצה, יש חברים שסיום הקבוצה מהווה איום מבחינתם בגלל הפרידה ובגלל התחושה שעכשיו עליהם להשתמש בכלים שרכשו בקבוצה בחיים עצמם. יש המנסים להאריך את חיי הקבוצה ולדחות בכך את הפרידה ואת היציאה לחיים בחן. הם עושים זאת על-ידי נסיגה לא מודעת לדפוסים ישנים.
תסמינים מן העבר חוזרים, והקבוצה מפגינה פתאום חוסר אונים שמשמעו; "עדיין אי אפשר לסיים". התנגדות של רווח משני עלולה לשתק את המטפל, מאחר שחברי הקבוצה אינם מודעים לה, אך התנהגותם מונחית על-ידיה.
המטפל צריך לעזור לקבוצה לראות את הזרמים הללו ולהעלותם להכרה לשם בדיקה וגילוי הרווחים המשניים בצורה ברורה וישירה.
5. התנגדות השלכתית
התנגדות זו היא הבסיסית והנפוצה ביותר בעבודה פרטנית ובעבודה קבוצתית. התנהגות השלכתית מתמקדת במטפל כאובייקט לנסיגה ומאפשרת חשיפת תגובות ילדותיות לא הכרחיות. נוכחות המטפל כדמות המייצגת סמכות מהווה גירוי להתייחסות רגשית וקוגניטיבית בלתי מודעת של האדם. את תהליך ההעברה אפשר לראות כחזרה על העבר, לחיות מחדש בלי לזכור. רק בתהליך השלכתי יכול המטפל ליצור את הנתיב למידע בלתי מודע בחיי האדם.
יחסים השלכתיים מתרחשים כל הזמן גם בקבוצות, כאשר המנחה הוא דמות הסמכות המהווה טריגר לחברים בקבוצה לראות בו אובייקט לנסיגה.
אלא שבקבוצה קיימים שלושה אובייקטים פוטנציאליים להשלכה: המנחה, יחידים בקבוצה והקבוצה בשלמותה.
התנגדות השלכתית בקבוצה קלה יותר לעיבוד בכלי המשוב שנותנים חברי הקבוצה, ולא רק המטפל היחיד.
הקבוצה נעה משלב של חשדנות, של בדיקת עמדות, של תהיות בנוגע למקומו של כל אחד מחבריה בהקשר הקבוצתי, לשלב שבו מאפשרים לעצמם חברי הקבוצה להביע רגשות, לבטא תסכול ורגשות זעם כלפי חברים שונים בקבוצה וכלפי המנחה עצמו.
בשלב זה של בירור עצמי ושל תהייה מביא כל אחד מהמשתתפים את דפוס ההתנהגות המוכר לו בתנאי אי-ודאות. כמה מהמשתתפים מעדיפים לשבת על הגדר, להמתין ולראות כיצד תתקדם הקבוצה ולאיזה כיוון.
מקצתם ייכנסו במהירות לתהליך של שיתוף ושל התחלקות כדי להבטיח את מקומם בקבוצה. חברים בקבוצה, אשר כניסתם לתהליך הקבוצתי אטית, מסויגת ומלאת חשדות, ייטו לגלות התנגדות ועוינות ברגע שיופעל עליהם לחץ מצד חברי הקבוצה ומצד המנחה לכניסה "מהירה" מדי לטעמם. אזי יופיעו נסיגה, כעס וניסיון להדוף ניסיונות אלה כדי להישאר על הגדר.
קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה