ירון זיו - עימותים בקבוצה

מאת: ירון זיו

קשה לתאר יום ממוצע בחיינו בלי לראות שלפחות בחלק מהתקשורת שלנו מעורב עימות כלשהו. אנו נתייחס רק לעימותים בקבוצות הקשורים לעבודה הקבוצתית. נזכור שתקשורת קבוצתית פועלת כמערכת של התנהגויות, וכי אין ממד או משתנה הפועלים במבודד, ומכאן ששינוי באחד המשתנים יוביל לשינוי בשאר משתני המערכת. בדומה לתקשורת הקבוצתית נוכל לומר שגם בעימות אפשר להסתכל כבמודל. אם נסתכל באינטראקציה כדינמיקה של התקשורת הקבוצתית על אותם תהליכים, שהם תוצאות התן וקח של החברה בקבוצה, נוכל להסתכל גם בעימות כחלק אפשרי של אינטראקציה.

נגדיר לעצמנו עימות בקבוצה כמצב שבו צרכים או מטרות של שני אנשים או יותר מנוגדים זה לזה, כאשר כל אחד מהם מקדיש מאמץ ואנרגיה לסיפוק מטרותיו וצרכיו הוא.

עימותים בקבוצה הם בלתי נמנעים. ספונטניץ {1968} טוען שחברי קבוצה החולקים זמן, תשומת לב ופרטים אינטימיים מחייהם עם זרים כמהים לתשומת לב, להערכה ולחיבה, ואם אינם חשים שהם מקבלים זאת, עולה

בהם תחושה של הזנחה המעוררת כעס ואכזבה.

פולקס ואנתוני {1957} מדגישים שהדיוקן החי של הקבוצה מצויר במונחי עימות המקבל ביטוי גלוי או סמוי בכל מצב קבוצתי.

לדעת יאלום {1985}, היעדר עימות בקבוצה יכול להצביע על קושי ברצף התפתחותי.

לא רק חום, תמיכה ואכפתיות מגרים צמיחה, אלא גם רגשות קשים, התנגדויות ועימותים הם מקור חשוב ואפילו הכרחי לצמיחה, בתנאי שיטופלו נכון.

 אפשר להבחין בשני סוגי עימות: תוך-אישי ובין-אישי.

עימות תוך-אישי – המאבק הפנימי שהפרט חווה כאשר הוא נתון במצב שבו עליו לבחור בין חלופות בעלות אותו כוח משיכה.

עימות בין-אישי – הפער הגלוי בין חלופות השוות בכוח משיכתן אצל פרטים הנמצאים במצב של אי-הסכמה.

העימותים בקבוצה הם תוצאות עימותים תוך-אישיים של הפרט, שהוא משליך על חבר אחר בקבוצה או על המנחה.

תחרות, סגנון חיים שונה, השקפות עולם שונות, תגובות כלפי אדם אחר בקבוצה המשקף חלקים מעצמו שקשה לו לקבל – כל אלה מקבלים ביטוי בעימותים בין-אישיים בין חברי הקבוצה, בין הקבוצה למנחה או בין פרט לתת-קבוצה או לקבוצה כולה. רבים מהעימותים הבין-אישיים נוצרים כשאחד החברים או המנחה מייצגים למשתתף אחר דמות או חלק מדמות, אשר בנוגע אליהם קיים אצלו יחד עימותי בלתי פתור מהעבר.

עימות בקבוצה יכול להתבטא בגלוי או ברמיזה, ישירות או בעקיפין,על-ידי הצבת מטרות שונות וניסיון למשוך חברים ו/או את המנחה לכיוון הרצוי להם.

אפשר לזהות חמישה מצבי עימות בקבוצה:

*  עימות בין חבר בקבוצה לחבר אחר

*  עימות בין חבר בקבוצה לשאר חברי הקבוצה

*  עימות בין הקבוצה למנחה

*  עימות בין תת-קבוצה לתת-קבוצה אחרת

*  עימות בין המנחה לפרט מסוים בקבוצה

עימות בין חבר אחד לחבר אחר

מצב זה נוצר כאשר קיים ניגוד בצרכים ו/או במטרות בין שני חברים בקבוצה, וכל אחד מהם מנסה למשוך את המנחה למילוי צרכיו האישיים בלבד ולכוון להשגת מטרותיו, ללא יכולת להכיר ולהבין את הצורך השונה של השני.

עימות בין תת קבוצות

לעתים מתרחשת הרחבה של העימות הבין-אישי, שבמקור אולי היה בין שני חברים, בכך שנוצרות תת-קבוצות, שכל אחת מהן התגבשה סביב אדם אחר ואימצה לעצמה את ציפיותיו ואת מטרותיו, וכך נראה בקבוצה שתי תת-קבוצות המנוגדות בצרכים, במטרות ובציפיות.

עימות בין הקבוצה למנחה

מצב עימותי בין קבוצה למנחה הוא מצב תקין בשלבי הקבוצה הראשונים, שבהם היא דומה לתינוק המצפה שהמנחה ישמש לו דמות הורית וייקח אחריות לכל הנעשה בקבוצה.

משפטים, כגון: "זה תפקידך כמנחה לדאוג לכך שתהיה כאן אווירת למידה", "אנשים מדברים יותר מדי, ואתה לא משתיק אותם" וכד', דוגמאות הממחישות את השלכת האחריות על המנחה מתוך תלות בו. מנחה מיומן ידע לשים את הגבול בין דמות הורית חמה, מקבלת ומאפשרת ובין הנטייה לתלותיות בו. הוא ידע להנחות את חברי הקבוצה לקבלת אחריות ולמעורבות. לעומת זאת לפעמים מתפתח בקבוצה עימות בין המנחה לקבוצה, שאינו חלק מן ההתפתחות התקינה. מצב זה קורה כאשר משהו בהתנהגות הקבוצה מאיים מאוד על בטחון המנחה ועל תחושת הערך העצמי שלו, והוא מגיב מתוך הצפה רגשית ונכנס למאבק כוח עם הקבוצה. מנחה מיומן צריך להבין מאיזו נקודה רגשית הוא הגיב, "על איזה עץ הוא טיפס", ויגייס את מודעותו ואת מקצועיותו להפיכת העימות למקור צמיחה גם בשבילו.

עימות בין פרט אחד בקבוצה לשאר חבריה

עימות כזה בין פרט אחד לשאר הקבוצה שכיח מאוד, אך חשוב להתייחס גם למצב זה, שבו פרט אחד מרגיש מאוים מכיוון התקדמות הקבוצה ומהדינאמיקה שלה. לדוגמה: אם הקבוצה מתקדמת לכיוון אינטימיות ופתיחות מרביות בקצב שאינו תואם את קצב נכונותו להתפתח, נוצר עימות בין פרט זה לקבוצה, כאשר הקבוצה מפעילה לחץ סמוי או גלוי על אותו פרט להתאים את עצמו לנורמות החדשות ולדינאמיקה המתפתחת של הקבוצה כולה. מצב אפשרי נוסף הוא כאשר פרט מסוים דומיננטי ולעתים שתלטן מנסה למשוך את כל הקבוצה לכיוונו, ואם הקבוצה נמצאת במצב של גיבוש מתקדם, נוצר עימות גלוי בין אותו פרט לקבוצה כיחידה אורגנית שלמה.

עימות בין המנחה לפרט מסוים בקבוצה

מצב זה שכיח ביותר, שכן באינטראקציה בין מנחה לפרטים בקבוצה מתרחשים תהליכים גלויים וסמויים. ברמה הגלויה קיימת אינטראקציה שבה פרט מסוים אינו תומך בצעדים של המנחה או בהכוונותיו, ונוצר עימות בין מטרות מנוגדות, כאשר הפרט מנסה למשוך לכיוונו, והמנחה כמנהיג הקבוצה מושך לכיוונו הוא.

יהא זה פשטני מדי להתייחס לאינטראקציה זו כאל תהליך עימותי בין שתי מטרות בלבד. ברמה הסמויה מתרחשים תהליכים הדומים במהותם לטיפול פרטני, שבו מתרחש תהליך של העברה ושל העברה נגדית. ברגע שקיימת דמות סמכותית כמו מנחה, המפגש עם סמכות מהווה לפרטים מסוימים בקבוצה גירוי להעלאת תכנים, הנמצאים בלא מודע עם דמויות סמכות משמעותיות בחייהם, מזמן ילדותם. גשטלט לא גמור זה מקבל את ביטויו בהעברה רגשית מן הפרט בקבוצה אל המנחה, ובפועל מובעים רגשות כעס, ביקורת, חרדה וכד', בדיוק כפי שהופיעו בעברו עם אחת הדמויות הסמכותיות.

אותו תהליך גם מצד המנחה אל פרט מסוים בקבוצה, המזכיר לו דמות או חלק מדמות בעברו שעמן יש לו גשטלט לא סגור, ואז מתרחש תהליך של העברה נגדית {ראה הרחבה אצל פרויד}.

מצב של העברה נגדית הוא מצב רגיש מאוד למנחה, ואנו מרגישים צורך להדגיש ולומר שמקצועיות המנחה תימדד לא פעם ביכולתו לזהות מצבים של העברה נגדית, למקד ולבצע עבודה פנימית כדי להחזיר את עצמו להיכנס למצב "שרוף" כלפי אותו פרט בקבוצה, ומצב זה מסכן את מעמדו ואת עובדת היותו נתפש כנייטרלי, אמפתי ומכיל.

עימות אינו מצב שלילי בהכרח למרות הקונוטציה המיידית שלו. יש לזכור שעימות מחדד את הייחוד של פרט ואת השוני שלו מפרט אחר בצרכים, במטרות, בסגנון תגובה, בדרכי התמודדות וכד'. לפיכך עימות יכול להיות יצרני או לא, הכל על-פי מטרת הקבוצה ודרך הטיפול של המנחה.

עימות יצרני

עימות פונקציונאלי העוזר לקבוצה להשיג את מטרתה. עימות הוא לעתים קרובות תוצר של רגשות עוינות ושל עמדות אנטגוניסטיות, ודיכוי מתמשך של מצבים ושל עמדות כאלו עלול לבלום את הקבוצה במקום לקדמה לעבר

מטרותיה. חשיפת עמדות אלו תעזור לקבוצה להיפטר מזרמי עוינות "תת-קרקעיים".

מכאן שתפקידי העימות בפעילות הקבוצה הם להגדיר בבהירות את הנושאים החבויים ולהעלותם לעבודה ולטיפול.

עימות יכול לשרת ביצרנות כמה משתנים בקבוצה:

1.   לכידות קבוצתית, מאחר שהוא קושר כמה פרטים שבמצב רגיל לא היו מתחברים.

2.   לעתים קרובות מעיד העימות על כך שחברי הקבוצה הגיעו לאמון זה בזה, עד שאינם פוחדים לקחת על עצמם סיכונים בהיכנסם למצב עימות.

3.   העימות בקבוצה יעיל שכן הוא מציע פתרונות שונים לבעיה בקבוצה. אם חברי קבוצה יכולים לא להסכים זה עם זה בגלוי בלי לפחד, עולה ההסתברות למציאת פתרונות יצירתיים וייחודיים לבעיות שנוצרו.

4.   עימות יכול להגדיר בבהירות את יחסי הכוחות בקבוצה. כוח מוגדר במונחים של תפישת ההשפעה הקיימת בפרטים או בתת-קבוצות. לעתים בעלי הכוח בקבוצה נכנסים למאבק על המנהיגות בגלוי, ובד בבד מאפשר להם להישאר חברים בקבוצה ולקחת חלק בהענקת כוח לאחד מהם או לכמה מהם. זה מאפשר לחברי הקבוצה גם לשמור על המאבק "בתוך המשפחה", ובעשותה כך הקבוצה מתחזקת ויוצרת אווירת לכידות.

5.   הכרה בעימות בין-אישי בקבוצה יכול לחזק את הייחודיות של חברי הקבוצה ולענות על הצורך הבסיסי של הפרט להיות ייחודי בהשתייכות הקבוצתית.

 קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן