ירון זיו - אווירה קבוצתית

מאת: ירון זיו

כוחות משפיעים שונים פועלים בקבוצה – תהליכים תוך-אישיים, בין-אישיים וחברתיים – ולכל אחד מהם היבטים רגשיים, קוגניטיביים וערכיים. כל אחד מהכוחות משפיע על כל פרט בקבוצה ועל הקבוצה בכללה. את כל גורמי

ההשפעה המורכבים אפשר לכנות בשם "אווירה קבוצתית", וכו "האקלים הקבוצתי" או "האישיות הקבוצתית"; בכל מקרה הכוונה למכלול התהליכים הקבוצתיים המתרחשים עקב האינטראקציה בין המנחה לחברי הקבוצה ובין חברי חברי הקבוצה לבין עצמם.

האווירה הקבוצתית משלבת את מכלול התהליכים המתרחשים בקבוצה ומהווה את סך כל התפישות, ההתנסויות והחוויות של כל המשתתפים בקבוצה.

לאווירה הקבוצתית יש השפעה רבה על הרגשת השייכות, הביטחון והקבלה של הפרט בקבוצה. אווירה תומכת וחמה תעזור לפרט להבין את התנהגויותיו ולהתחבר לעוד חלקים באישיותו, שאליהם היה מנוכר.

כל פרט מגיע לקבוצה כאשר בתרמילו מצבור ההתנסויות באווירה הקבוצתית הראשונית שאליה נחשף בחייו, קרי, האווירה המשפחתית שבה גדל. אווירה משפחתית היא סך כל הערכים, הנורמות, סדרי העדיפויות

והמנהגים הנהוגים בכל משפחה.

תחושת השייכות, המהווה את הצורך הנפשי הבסיסי של האדם, מתפתחת במשפחה שבה גדל. אם נדמה את תחושת השייכות לאוויר לנשימה, הרי האוויר הוא זה שנושם כל ילד במשפחה שבה הוא גדל. אוויר מורעל ומזוהם מייצר אווירה מרעילה, תחושת נטישה ודחייה, ואילו אוויר נקי ומזין מייצר אווירה בונה ואינטימית.

האווירה המשפחתית יכולה ליצור דפוסי התנהגות טיפוסיים, שאדלר קורא להם "סגנון חיים". סגנון חיים מוגדר כסגנון התנהגותו של הפרט, חשיבתו ותפישתו את העולם ואת עצמו, ולאור תפישה זו הוא מגבש לעצמו

מסגרת קוגניטיבית, שבעזרתה הוא בוחר את הפעולות המסוימות המאפשרות לו להתמודד עם משימות החיים. סגנון החיים הוא האמצעי העיקרי להבנת התנהגות הפרט.

קורט לוין {1940} עסק גם הוא בנושא זה ופיתח מודל בשם "מרחב החיים".

מרחב החיים של הפרט הוא מושג בתורתו, המתייחס לאדם עם סביבתו הפסיכולוגית, כפי שזו קיימת מבחינתו. הסביבה הפסיכולוגית של הפרט כוללת את קשרי הגומלין שלו עם הסביבה, אך גם את המבנה הקוגניטיבי של תפישתו הסובייקטיבית את מרחב החיים שלו. התנהגות האדם היא פונקציה של מרחב החיים שלו, וקשרי הגומלין בין האדם לסביבתו קובעים את התנהגותו. לוין טוען שנוכל להבין את התנהגות האדם רק אם נראה אותו במרחב החיים שלו.

אם כן, כל פרט מביא לקבוצה את "סגנון החיים" שלו ואת האווירה המשפחתית שבה גדל. האינטראקציה בין סוגי האווירה המשפחתית של חברי הקבוצה מהווה גם היא גורם משפיע על האווירה בקבוצה.

המנחה צריך לזהות את האווירה  הקבוצתית שנוצרה ולהביא זאת למודעות החברים. לאווירה שנוצרה יש השפעה חזקה על כל פרט בקבוצה ועל הקבוצה כולה.

מטרת המנחה היא להגיע לכך שהאווירה בקבוצה תאפשר את צמיחתו של כל אחד מהחברים ואת השגת מטרות הקבוצה. אסור למנחה להיענות ולהתייחס רק לצורך אחד של הקבוצה, כגון: השגת מטרת הקבוצה על חשבון הזנחת הדרכים האינדיבידואליות של חבריה. עבודה על צמיחת הפרט בקבוצה תקדם גם את השגת המטרות הקבוצתיות. מכל האמור לעיל עולה, כי חשוב שלנגד עיני המנחה יעמדו תמיד שני סוגי המטרות: מטרות הקבוצה

ומטרות הפרט, ועל-פי זאת הוא יכוון את דרכי העבודה.

התבוננות לעומק במושג "אווירה קבוצתית" מעלה קושי להגדרה מעשית של המרכיבים המייצרים יחד את ההתרחשות הנקראת אווירה קבוצתית.

בחלק זה ננסה להמחיש את משמעותה של אווירה קבוצתית בעזרת ניתוח המרכיבים העיקריים, שלדעתנו מהווים מסד המייצר אווירת צמיחה וגדילה בקבוצה.

אנו רואים מרכיב בסיסי אחד המתגלם בצורות שונות: תחושת ביטחון, אמון ואינטימיות {ראה אריק אריקסון}. מרכיב זה נוצר כאשר משתתפי הקבוצה לומדים:

א.   לשתף בחוויותיהם האינטימיות ולהיפתח בפני חברי הקבוצה.

ב.   לתת משוב יעיל וענייני.

ג.   להכיר בערכו של עימות כאינטראקציה מלמדת ובונה ולא כאינטראקציה

     מאיימת, ולרכוש כלים לניהול דו-שיח יעיל.

ד.   להקשיב באמפתיה ולהכיל את האחר על שונותו מחד גיסא, ולשמור

      גבולות האני וייחודיותו מאידך גיסא.

המשתתפים לומדים לתקשר באסרטיביות, דהיינו בצורה עניינית ולא שיפוטית, מתוך שמירה על גבולות טריטוריה ומרחב הקפדה על יושר.

כאשר המנחה שומר ומקפיד על מרכיבים אלו, תתאפשר יצירת אווירה שבה כל משתתף ירגיש בטוח וחופשי להיות מי שהוא ולהתבטא בצורה אמיתית. מרכיבים אלו יילמדו בקבוצה בעיקר על-ידי מודלינג {MODELLING  - נתינת דוגמה אישית} של המנחה. מודלינג זה על-ידי המנחה מאפשר לחברי הקבוצה להפחית את החרדות ואת הפחדים העולים באופן טבעי מהתנסות בעבודה בקבוצה.

ההתנסות בעבודה קבוצתית מפגישה את הפרט עם פחדים ועם חרדות קיומיים שהוא מביא עמו בתור יצור אנושי.

מפגש זה של פרט-קבוצה מהווה מעין מעבדה חיה, שמעניקה לפרט הזדמנויות לפגוש פחדים קיומיים ולהתמודד עמם בקבוצה תומכת ומסייעת.

באמצעות מפגש זה מאפשרת הקבוצה התנסות מתקנת חיובית, ומאפשרת לפרט לגלות כוחות הנמצאים בתוכו שלא היה מודע אליהם קודם לכן. י' זיו טוען שבבסיס קיים פחד אחד, "פחד המוות", שבא לידי ביטוי בצורות שונות של פחדים:

1.   פחד משינוי

2.   פחד מדחייה

3.   פחד נטישה

4.   פחד מהתפרקות ומאיבוד שליטה

5.   פחד מהיבלעות ומתלות

פחדים קיומיים אלה נמצאים באופן בסיסי באישיות האדם, ויש להם השפעה מודעת ולא מודעת על מבנה האינטראקציה בין האני לאחר.

כל שלב בהתפתחות הקבוצה מפגיש את הפרט עם פחדים שונים, ובאווירה קבוצתית מתאימה תהפוך חוויית הפחד להזדמנות לצמיחה ולגדילה אישיות.

א.   פחד מוות – פחד משינוי 

      פחד מוות הוא הפחד הקיומי הבסיסי, והביטוי "אני פוחד פחד מוות" אינו ביטוי העלמא, אלא נאמר כאשר אדם בוחר לקחת סיכון כלשהו ולצאת מהדפוס הקבוע של התנהגותו. תפישתנו היא כי על-ידי לקיחת סיכון ושבירת הפרדיגמה, האדם מוכן "להתאבד", "למות" כדי לוותר על דפוס מזיק והורס, אך מוכר ו"ידוע".

ב.   פחד מדחייה ומנטישה

      פחדי דחייה ונטישה הם פחדים שאדם חווה בתחילת חייו עקב הקשר הסימביוטי ילד-אם, ותפישת העולם שלו מתפתחת דרך מנסרה זו. עולם המבוגרים נחווה דרך מערכת קשרים ראשונית זו, הטומנת בחובה פחדים בסיסיים מפני דחייה של ההורה או נטישתו. בגלל התלות המוחלטת של התינוק בהורה, הופך הצורך להרגיש נאהב, שייך ובטוח לצורך קיומי בסיסי {ראה א' מסלאו}. דרכים אלו נבחנות בכל רגע בכל מערכת קשרים, ומכיוון שכך ההתנסות בקבוצה מעלה פחדים אלו בעוצמה רבה. יצירת אווירה אינטימית היא התשובה לפחדים בסיסיים אלו, שכן זו אווירה שבה יכול כל אחד להיות הוא עצמו, ללא צורך בתדמית ובמסכה. אווירה אינטימית נוצרת על-ידי התחושה, שכל מה שקורה בקבוצה לגיטימי וניתן לעיבוד ללא שיפוט ותיוג. חברי הקבוצה והמנחה נמצאים כדי להכיל, לשקף ולקבל זה את זה.

ג.   פחד מהתפרקות ומאיבוד שליטה

     פחד מהתפרקות ומאיבוד שליטה הוא התגלמות מורכבת יותר של הצורך בביטחון. כל יצור אנושי זקוק לביטחון בסיסי, המעוגן בבניית תבניות וגשטלטים, שבאמצעותם אנו חווים את המציאות שסביבנו ובתוכנו. תבניות אלו מספקות תחושה מוכרת, ידועה ובטוחה, ולכן הפחד מאיבוד תבניות אלו וכניסה למצב של כאוס, של חוסר ודאות ושל בלבול מאיים כל-כך ומעורר פחד בסיסי מאבדן שליטה. כל התנסות בקבוצה יוצרת תחושה של חוסר ודאות ומצב כאוס פוטנציאלי. ההתנסות בקבוצה היא כאוטית באופן טבעי, מאחר שכל פגישה עומדת בזכות עצמה ואינה יכולה להיות רפלקטיבית, ונוסף על כך בהתנסות קבוצתית מופיעים גם עימותים. הדינמיקה המתרחשת במפגש מסוים קיימת רק באותו מפגש, אף שהאנשים הם אותם אנשים גם במפגשים הבאים. הצירופים של אפשרויות האינטראקציה משתנים בכל מפגש, ולכן האי-ודאות בנוגע לאינטראקציות שיתרחשו במפגש היא חלק בלתי נפרד מעבודת הקבוצה. פחד מפני  אבדן שליטה מתגלם בפירוש מושג האי-ודאות ובתפישתו כאיום. יצירת אווירה המאפשרת התייחסות של המשתתפים לאי ודאות כאל הזדמנות ללמידה בלתי פוסקת ובלתי חוזרת הופכת את הפחד מאבדן שליטה להזדמנות לצמיחה. גם כאן יכולה האינטימיות להפיג את הפחד.

ד.  פחד מהיבלעות ומתלות

     פחד מתלות ומהיבלעות הוא פחד שמופיע כבר בתחילת חיי האדם בניסיונותיו החוזרים ונשנים להבדיל את עצמו מאחרים ולבדוק את ייחודו. כבר בתחילת חייו מנסה התינוק למצוא את הדומה ואת השונה

בינו לסביבתו, קר, אמו, והוא ממשיך בכך במערכות יחסים אחרות שלו עם דמויות משמעותיות בחייו. התינוק מבטא את ייחודו ואת נבדלותו מסביבת המבוגרים בתהליך הבא לידי ביטוי בעוצמה בתקופת המרי

הראשונה {אני לבד!}, ממשיך בפיתוח זהות מינית ובהתבדלות של בנים מבנות ולהפך {קנאת הפין} ומגיע לגיל ההתבגרות, שבו תהליך הנפרדות חזק במיוחד ומתבטא בגילויי תוקפנות מילוליים והתנהגותיים {מרד הנעורים}. הצורך של האדם למצוא את מקומו הייחודי מבוטא יפה על-ידי אלפרד אדלר, המדגיש את חשיבות מקום הילד במשפחה ואת המשמעות הייחודית שיש לכל ילד. הפחד שלא להיות כמו כולם והצורך להיות חלק מ- יוצרים עימות פנימי, אשר מופיע בכל פעם שהפרט נמצא במסגרת קבוצתית {אני רוצה להיות חלק מהקבוצה, אך גם לשמור על

מקומי המיוחד}. הפחד מפני היבלעות בקבוצה הגדולה מתבטא בתחושת ריק קיומי, כאשר הפרט מרגיש שהוא חסר משמעות לאחרים, חסר ערך ואינו תורם לקבוצה. הצורך לשמר את גבולות האני מעורר בפרט עימות נוסף כאשר הוא באינטראקציה חברתית, עימות בעל אופי של משיכה-דחייה. אני רוצה להיות חלק מ-, אך אני פוחד לאבד את זהותי האישית. עימות זה יוצר גבולות ומחסומים במיוחד בתחילת הקבוצה, שבה תוהה כל משתתף בנוגע למקומו, אם יצליח להשתלב, אם יקבלו או ידחו אותו וכד'...

אריק אריקסון מדבר על הרגשת האמון כעל תכונה נרכשת, ואומר כי התנהגויות של חשד, בדיקה, צפייה, בקרה ושיפוט הן התנהגויות טבעיות של הפרט בתחילת הקבוצה. לאווירה הקבוצתית יש תפקיד מכריע בנוגע למידה שבה ירשה לעצמו הפרט לוותר על הגנותיו, להשתחרר משריונו ולזרום עם התהליך הקבוצתי. ככל שהאווירה תיצור תחושת ביטחון, אמון, קבלה ותמיכה, כך יהיו לפרט הזדמנויות להפיג את פחדיו הטבעיים מהר יותר. ביטוי זה של פחדים הוא תקין, ולכן החששות והתהיות המובעים הם תהליך טבעי בראשיתה של הקבוצה. לעתים עוצמת הפחד כה רבה והקיבעון שהפחד יוצר כה נוקשה, עד שגם אווירה קבוצתית תומכת לא תוכל להפיג את הפחד של אותו פרט, ולאורך זמן הוא ישתמש בדפוסי הימנעות, ניתוק ואי-התחברות לתהליכים הקבוצתיים.

אווירת כבוד והערכה לפרט ולייחודיותי, בלי לנסות לעצב אותו או לדרוש ממנו להתאים את עצמו לנורמה קבוצתית, תפיג את אותו פחד היבלעות ותפנה מקום לעימות בין-אישי כהזדמנות ללמידת השונה וכיבודו וליצירת מערכת יחסים בריאה דרך השונות.

באמצעות המודלינג שלו, אישיותו, תכונותיו ויצירת האינטראקציה בינו לחברי הקבוצה, יכול המנחה ליצור בקבוצה את המרכיבים המהווים מסד לאווירה קבוצתית בריאה. בנוכחות כל המרכיבים שפירטנו תהפוך הקבוצה לתומכת, מעודדת, מקבלת, מאפשרת, מכילה, מזינה ומטעינה בכוחות נפש.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן