ירון זיו - שלבי התפתחות היחיד לפי אריקסון - שלבים 5-6

מאת: ירון זיו

 

שלב 5 – זהות לעומת בלבול בזהות

אריקסון אומר שבתקופת ההתבגרות חייב היחיד לגבש לעצמו תחושת זהות אישית ולהימנע מסכנות של חוסר גיבוש התפקוד ושל בלבול בזהות. זהות פירושה שהיחיד מסוגל להעריך את כוחותיו ואת חולשותיו ולהחליט כיצד ברצונו לטפל בהם. עליו לענות לעצמו מאין בא, מי הוא ומה רצונו להיות. זהות או תחושה של אחדות ושל המשכיות אינן נרכשות מאליהן, יש לחפש אותן. חוסר הרצון לפעול ליצירת זהות מכיל את הסכנה של חוסר גיבוש התפקיד, העלול להסתיים בניכור ובתחושה מתמדת של בידוד ושל בלבול.

בתקופה של שינויים חברתיים תכופים אין הדור המבוגר מסוגל לספק מודלים הולמים לתפקידים לדור הצעיר. המתבגר הנמצא בתהליך של חיפוש: "מי אני?", שאלה מכרעת זו תלויה במשוב החברתי שמספקים האחרים מתוך התרשמותם והערכותיהם.

בשלב זה הקבוצה בשלה להפנות את כל משאביה האנרגטיים כלפי פנים, לבדוק את זהותה כקבוצה ולאפשר לחברים בה לבדוק את זהותם האינדיבידואלית בתוכה. בשלב זה הפרטים בקבוצה מתפנים ללמוד על עצמם מתוך אינטראקציה עם האחרים ומתוך בדיקת השונה והדומה. היחיד בקבוצה פנוי להכיל משוב בצורה בוגרת ועניינית עקב ראייתו את הקבוצה כתומכת וכמעניקה ביטחון ואמון. המשוב שנותנים הפרטים בקבוצה לא רק

שאינו נתקל בהתנגדות מיידית, אלא מקבל מקום של כבוד, בדיקה והזדמנות ללמידה. הקבוצה כקבוצה מפתחת זהות תפקיד כקבוצה בוגרת, אחראית, מתייחסת לחבריה, תומכת, ממקדת ומעמידה גבולות. כאן הקבוצה משמשת ראי אמיתי ליחיד כדי שיוכל ללמוד על עצמו, לקבל את עצמו כפי שהוא ולהעריך את ייחודו כאדם.

קבוצה אשר נכשלת במציאת זהותה נקלעת לבלבול בתפקיד; התעסקות בלתי פוסקת בדעת פרטים בקבוצה זה על זה, היגררות להעמדת פנים ולחוסר אמיתיות, ועם זאת כניסה לאדישות, צמצום והתכנסות עצמית.

שלב 6 – אינטימיות לעומת בדידות

זה השלב המתבקש מאליו לאחר שלב הזהות האישית. הצורך באינטימיות תופס מקום מרכזי בהתפתחות הנפשית של האדם. לאחר שהיחיד מצא תשובה לשאלה "מי אני?" הוא פנוי למצוא שותף מתאים לאותו "אני". כל

עוד האני נותר בלתי מוגדר, או שהוא עדיין בתהליך היווצרות, תהא הבחירה בשותף בחירה עקרה.

פתרון חיובי של העימות בשלב זה במעגל חיי האדם הוא יצירת הדדיות יציבות וראות אמיתית. פתרון שלילי של העימות הוא בידוד, פירוד ונטייה לריחוק ולדחייה.                                                                  

שלב זה בקבוצה הוא שלב השיא באינטימיות הקבוצתית. הקבוצה מרגישה יחידה מונולוטית ויש בה תחושת שלמות וגיבוש זהות. זה שלב של שלווה, של רגיעה ושל אהבה הדדית. הפרטים בקבוצה חשים מעורבות

עמוקה ביותר, שייכות,דאגה אכפתיות וחברות.הקבוצה כבר בונה את עצמאותה ואת שלמותה הפנימית, ולכן אינה זקוקה עוד למנחה כדמות מרכזית. אם הקבוצה כיחידה לא השלימה את גיבוש זהותה הפנימית, היא לא תגיע לשלב האינטימיות הנכסף, וחבריה ייצרו תת-קבוצות. כך תישאר תחושת "אנחנו", אך בלי להגיע לתחושה פנימית של שלמות כקבוצה. קבוצה שלא גיבשה את זהותה הפנימית, לא תגיע לאינטימיות, וייווצר מצב של פיזור משאבים אנרגטיים לכיוון של תת-קבוצות, נסיגה, ישיבה על הגדר וכד'.

 

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן