ירון זיו - תפקידים פסיכולוגים ע"פ וירג'ינה סטיר

מאת: ירון זיו

וירג'ינה סטיר מביאה ארבעה תפקידים פסיכולוגיים עיקריים, אשר לדעתה אוניברסאליים ובאים לידי ביטוי במצבי איום ולחץ. מצבים אלו מייצרים דפוסי תקשורת הגנתיים, שמטרתם לצמצם את תחושת האיום על היחיד.

נוסף על זיהוי ה"תפקיד" מטרת המנחה היא לסייע למשתתף להבין את הדפוס ההגנתי ולאפשר לו לאמץ דפוס תקשורת יעיל ומאוזן יותר.

א.  הפייסן

הפייסן מאוים מאוד ממצבי עימות. הוא זקוק לאישור הסביבה על כל פעולה שלו וחייב להרגיש אהוב ורצוי כל הזמן. לכן נמנע הפייסן מעימות, אינו עומד על דעותיו, עסוק בלמצוא חן בכל מחיר וכאשר יטעה, יהא עסוק בהתנצלות. זו התנהגות לא אסרטיבית, והיא מונעת מבעליה לממש את פוטנציאל אישיותו ולהיות מחויב לעמדותיו ולערכיו. זה מחיר גבוה, שהאדם משלם תמורת הרגשה כוזבת של חום ושל חיבה. הרגשה זו מתבססת על תחושת אפסות: "בלעדיך אני חסר ערך, ולכן רק אם לא תדחה אותי – אני שווה".

ב.  המאשים

המאשים הוא זה אשר מוצא פגם בכל פעולה, נוהג בעליונות, כעסן ומבקר עולם ומלואו. למאשים קשה מאוד להיות סובלני ולהקשיב בצורה אמפתית. הוא נוטה להפגין התנהגות של "בוס", עסוק בלהיות צודק ומרגיש שחייבים להסכים אתו בכל מחיר – ורק אז הוא מרגיש שווה {בעל} ערך. המאשים אינו יכול להיות סובלני לחשיבה אחרת.

לפיכך רק כאשר האחר מסכים עמו, יש לו תחושה של ערך עצמי. זו כמובן תחושה כוזבת המתבססת על תחושת אפסות: "רק אם תציית לי ותסכים לדעותיי, סימן שאני שווה {בעל} ערך".

ג.  השכלתני

השכלתני הוא זה המשתמש במנגנוני האינטלקטואליזציה והרציונליזציה כדי להסביר את פעולותיו. הוד משדר קור רוח, שליטה עצמית, חדגוניות קולית ותחושת ניתוק וניכור.

השכלתני מתגונן מפני מגע עם רגשות על-ידי שימוש בתיאוריות ובהסברים אינטלקטואליים. הוא מאוים מכל גילוי של הבעת רגש אצל האחר, ולעתים אף יבוז לו ויראה בכך חולשה. בקבוצה יכול אדם כזה לתת את הטון, מאחר שלפחות בהתחלה הוא נתפש כתורם, וכך מייצר אווירת ניכור וניתוק ממגע עם רגשות. הוא מרגיש נוח כאשר מתנהלים דיונים אינטלקטואליים  על התהליך, ולא כאשר חווים אותו. השכלתני כאילו אומר לעצמו: "זה מפחיד להרגיש, זה מפחיד לבטא רגש, אני חייב לשלוט בעצמי בכל מחיר, כי ביטוי רגשות הוא סימן לחולשה". גם השכלתני מאוים מדחייה ועסוק כל הזמן בלהיות מוערך: " כי אם תעריך אותי, ודאי תרצה בקרבתי".

ד.  המטשטש

תחושת האיום באדם זה מתמקדת במיקוד ובצורך להחליט. בדרך כלל תגובותיו אינן רלוונטיות לשלב שבו נמצאת הקבוצה. המטשטש אינו מרוכז בתהליך הקבוצתי. לעתים הוא ישתמש בבדיקה, לעתים בהסחת הדעת ולעתים ייראה מעורב, אך בפועל לא יתמקד בנושא, בתהליך, בעימות וכד'. תפקיד המטשטש מקל עליו, מאחר שהוא מאפשר לעצמו להיות  IN-OUT . תחושת הבדידות וחוסר המטרה שלעתים מתעוררת בו תטושטש מיד. ה"מטשטש" כאילו אומר לעצמו: "אל תיקח את החיים ברצינות, אל תייחס חשיבות רבה לשום דבר". אולם בתוך תוכו הוא חווה פחד ממחויבות וממעורבות אמיתית.

נוסף על ארבעת דפוסי ההתנהגות הבאים בתגובה על לחץ, על מתח, על איום ועל דחייה, קיים הדפוס החמישי: המאוזן. התגובה המאוזנת מאפיינת אדם בעל ערך עצמי גבוה, אשר אינו חש מאוים, וקיימות בו אמיתיות, זרימה ופתיחות. זה הדפוס האופייני לאדם בעל קבלה עצמית ותנועה חופשית. הוא מרגיש חופשי להעריך את התנהגותם של האחרים ושל עצמו בצורה עניינית, הוא מעורב רגשית ומבטא רגש. הוא מביע בשלווה ובביטחון את דעותיו, את עמדותיו ואת ערכיו. הוא יודע לפייס, להאשים, להשתמש בשכלו ללא הגבלה אך לא על חשבון יתר חלקי ישותו, לשנות מהלכים או לטשטש לא כדי להימלט מאיום או מדחייה או כהתגוננות, אלא מפני שזו התגובה העניינית ביותר לאחר קריאה נכונה של המציאות.

התגובה מאוזנת מאפשרת לאדם לחיות כאדם שלם, אמיתי ומחובר לכל חלקי ישותו.

הדפוס	הדינאמיקה	מלים אופייניות	המסר הלא מילולי	הרגשה פנימית
פייסן  .	לפייס את הזולת כדי שלא יתרגז	"אני מסכים, כל מה שרצוי לך רצוי גם לי. אני נמצא כאן רק כדי שתהיה מרוצה"	מתרפס, כאילו אומר: אני חסר אונים	אני מרגיש שאני אפס. בלעדיו אני חסר ערך
מאשים	להטיל על השני אשמה כדי שיחשוב שאתה חזק. מרגיש שהוא לו שווה דבר, ולכן אם יצליח להניע מישהו לציית לו, ירגיש שיש לו ערך	"לא מסכים, לעולם אינך עושה משהו בסדר! מה קורה לך"	מאשים, כאילו אומר: אני כאן הבוס!	אני בודד ולא יוצלח
שכלתני	להיות מחושב כדי שהזולת יחשוב שאני מתייחס לכולם בהיגיון. מנסה לבצר את הערך העצמי שלו על-ידי שימוש במלים גבוהות וארוכות כדי להישמע אינטליגנטי	"אילו התבונן מישהו היטב, היה מבחין כמוני בידיים מיוגעות מעמל אצל אחד הנוכחים. המלים בדרך כלל מופשטות"	מחושב, האני שלו "קר רוח", שולט בעצמו. בעל קול יבש וחדגוני. הגוף חש יובש ולעתים קרירות וניתוק	אני פגיע מאוד
המטשטש	להסיח את הדעת כדי להתעלם מן האיום – כאילו האיום אינו קיים	המלים הן לא לעניין, בלתי רלוונטיות, חסרות משמעות	זוויתי ונמצא כביכול במקום אחר. הקול עשוי להיות חדגוני. תכופות הקול אינו תואם את המלים ועולה ויורד ללא סיבה שכן אינו מרוכז בשום דבר	לאיש לא אכפת ממני. אין לי מקום תחת השמש

                                  

 

אפיונים	מסרים מהסביבה כילד	מסתיר	מעורר בזולת	המחיר
מדבר תמיד באופן מחניף במאמץ למצוא חן, בהתנצלות בלי להתנגד. אינו מסוגל לבצע שום דבר עצמאית. תמיד זקוק לאישורו של מישהו. אסיר תודה כשאחר מדבר אליו וכשאחר משתף אותו	"אל תכביד, אל תבקש משהו לעצמך – זו אנוכיות"	שהוא זקוק לעצמו	אשם, כעס, לעתים דחייה	אבדן עצמאות וזהות עצמית
מחפש פגמים אצל הזולת. דיקטאטור. נוהג בעליונות, צעקני, בוס. שרירי הצוואר נוקשים, קולו קשה, קשוח ותכופות גם צרחני	אל תיתן לאיש לדכא אותך, אל תהיה פחדן	שהוא זקוק לזולת	עשוי לעורר פחד, כי אם תפחד ייתכן שתציית לו	מעורר כלפיו עוינות, התרחקות ובידוד
מדויק מאוד, הגיוני, אינו מגלה צל של רגש, קר רוח ושולט בעצמו כמו מחשב או מילון	העיקר שבחוץ לא ירגישו. חשוב שהאחרים תמיד יחשבו שאתה שולט בעצמך וביצריך. אדם אינטליגנטי אינו מתפרץ	שהוא זקוק לעצמו ולזולת	עשוי לעורר קנאה – אם תעריך את האינטליגנציה שלי, אולי תהיה לי לבעל ברית	ניכור, נתק רגשי
כל מה שעושה או אומר אינו רלוונטי למה שעושים ואומרים האחרים	אל תתייחס לזה ברצינות. תתגבר! למי זה איכפת בכלל!	שהוא זקוק לעצמו ולזולת. כמו כן מסתיר כל זיקה לזמן	עשוי לעורר בזולת רצון להתבדר. אם תתבדר, אולי תהיה מוכן לשאת את נוכחותי	אבדן זהות עצמית, אבדן מימוש עצמי, ניתוק רגשי ולאורך זמן גם עוינות ובידוד

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן