ירון זיו - דיון ע"פ ביון
מאת: ירון זיו
דיון
תפישתו של ביון את הקבוצות חשובה לדיון. ביון אינו מגדיר את התפתחות הקבוצה בשלבים עוקבים לאורך חייה, אלא מתייחס לקבוצה כאל יחידה שלמה הפועלת בצורה הולוגרמית, כלומר, בכל זמן בחיי הקבוצה מתרחשים כל התהליכים. תהליכים אלו, שביון קורא להם "המאבק בין קבוצת ההשערות הבסיסיות ובין קבוצת העבודה", הם התהליך האמיתי בקבוצה. הקבוצה נעה ממצב של עבודה לקראת שינוי למצב של נסיגה לכיוון משאלות לא הגיוניות, "ההשערות הבסיסיות". זו בעצם המטוטלת המאפיינת את עבודת
הקבוצה. לדוגמה, קבוצת העבודה היא קבוצה שמתמודדת עם תסכול ולומדת להכיל אותו ואולי לראות בו הזדמנות לצמיחה, ואילו קבוצת ההשערות הבסיסיות אינה מוכנה להתמודד עם תסכול, היא רואה בו דבר מאיים, ולכן תברח לאחת משלוש התגובות שנמנו.
ביון בעצם מקדם בברכה התפרצויות וולקניות, אם מדמים את הקבוצה להר געש. התפרצות וולקנית המייצרת לבה מהווה אנרגיה פוטנציאלית להעשרת האדמה ולהגברת פוריותה, אף שבתחילה יוצרת הלבה אסון. לבה זו בעצם מהווה את התנאי הבסיסי לשינוי, בכך שהיא מטלטלת את השיטה הקיימת, מפרקת את התבנית הקבועה ומאפשרת לאדם להסתכל באותו דבר מזווית אחרת.
אנו חולקים את דעתו של ביון, הרואה בתסכול וב"תחושה" הקטסטרופלית" מיד בתחילת הקבוצה תנאי לצמיחה, לדעתנו, התסכולים והקשיים יופיעו בכל מקרה בהמשך חיי הקבוצה. אנו סבורים שרוב האנשים יראו בתסכול מצב מאיים, ולא מצב מזמין צמיחה. שינוי זווית ראייה של אנשים, לכך שיראו בתסכול הזדמנות לגדילה, דורש בשלות נפשית המתפתחת רק באווירת ליכוד ותמיכה. לפיכך, על-פי תפישתנו, יצירת אווירת אמון וקבלה היא התנאי הראשוני ליצירת אמון ובשלות שיאפשרו למשתתף לגייס את הכוחות הנחוצים לראות בתסכול הזדמנות לגדילה. כמו כן גם הקבוצה מפתחת כוחות פנימיים להתמודדות עם תסכולים ועם קשיים, ומכאן נובעת מסקנה נוספת שלנו: קבוצות עבודה בשיטתו של ביון מתאימות יותר לקבוצות קבועות מראש המוכתבות למשתתפים, בלי שהדברים יהיו נתונים לבחירתם. אנו מאמינים שאצל רוב האנשים הצורך בביטחון ובקבלה הוא התנאי הבסיסי להישארותם בקבוצה.
קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה