ירון זיו - הומור וביטויו בעבודה קבוצתית

מאת: ירון זיו

גורדון הלפורט דמות חשובה בפסיכולוגיה, בסיפורו רב ההשפעה אודות האישיות האנושית

מדגיש את תפקיד ההומור בקידום "אובייקטיביות עצמית", ביטוי מגושם אולי אולם בכל

זאת מונח יעיל לביטוי אספקט מרכזי בפסיכותרפיה.

להומור על פי אלפורט ישנה האיכות המיוחדת ליצירת פרספקטיבה חדשה. אירועי החיים הרגילים כמו גם בעיות החיים והאסונות יכולים להראות במבט מחודש ניסוחם מחדש באמצעות הומור. כפי שאומר אלפורט, חוש ההומור הוא "ההתאמה הבולטת ביותר של התובנה", שיגרה ומסגרות התייחסות ישנות מוחלפות עם מסגרות התייחסות חדשות. מעבר לכך כאשר האדם מסוגל להשתמש בהומור הוא לומד להכיר את הצחוק ואת הגיחוך שבמצבו. אלפורט קושר את זה לקבלה העצמית באמצעות הציתות של הסופר ג'ורג' מרדיט אשר הגדיר הומור אמיתי כיכולת לצחוק  על הדברים אותם האדם אוהב כולל על עצמו ובכל זאת להמשיך לאהוב אותו.

אם נסתכל על שתי המטרות הבסיסיות בכל סוגי התרפיות, נראה כי מטרה אחת היא התפתחות של הערכה עצמית הולמת ומטרה אחרת לאפשר לרמייה העצמית להתפוגג, מכאן שלמושגיו של אלפורט הודות חשיבות ההומור בתהליך האובייקטיביזציה העצמית ראויים לתשומת לב עמוקה.

ג'ורג' ויילנט {1977}, יוצא מתוך הנחה מוקדמת כי בריאות נפשית תלויה במידה רבה בהתפתחות וביישום בדפוסי הסח בוגרים, ויילנט הרחיב סיווג של הגנות או מנגנוני התנגדות הגנות אלה יכולות להיות מסווגות בהתאם לדרגת התרחקותם שלהם.

רמה ארבע הכוללת את המנגנונים הבוגרים ביותר הינה בשימוש של המבוגרים ומתבגרים שהצליחו באינטגרציה של המציאות, יחסיהם הבינאישיים וכן רגשותיהם הפנימיים, הומור מהווה דוגמא למנגנון בוגר כל עוד הוא מאפשר לפרט הן לשאת את הבלתי נסבל והן להתמודד איתו. המשגתו של ויילנט לזה של אלפורט כאשר הוא טוען כי לעולם לא ניתן להשתמש בהומור ללא אלמנטים של "אגו מבחין". אם אנו מניחים כי הסתגלות בוגרת לבעיות ולאתגרי החיים מהווה אספקט עיקרי של בריאות נפשית וכי הומור מהווה אמצעי לשוב לצורך השגת הסתגלות זו אזי יהיה זה כן הגיוני להשתמש בהומור בתוך עבודה קבוצתית בזירה בה יכולים חברי הקבוצה לבחון ולהעריך את התנהגותם ביחס לאחר בצורה יעילה ביותר.

עם התפתחותה של הקבוצה מתפתחת תחושת שייכות ונאמנות היוצרים את מה שיהלום כינה "מיקרו קוסמוס חברתי", דהיינו החוויה המשותפת של טווח אמוציות רחב, והומור הוא חלק בלתי נפרד מטווח אמוציות זה.

הומור מקדם קבלה עצמית כאשר המשתתפים בקבוצה לומדים לא לקחת את עצמם ואת מצבם ברצינות רבה מדי.

א' משתתף בקבוצה מנסה כמה פעמים להביא את עצמו לידי ביטוי בקבוצה ולשתף בתחושות ובמחשבות שלו בצורה מעניינת קורה הדבר שבכל פעם שא' מנסה להביא את עצמו מישהו אחר בקבוצה מקדים אותו. באיזה שהוא שלב לקראת סיום המפגש כשמתבקשים המשתתפים לבטא את תחושותיהם מגיע תור הדיבור אל א' והוא אומר: היום נוכחתי לדעת שזה באמת נכון, תמיד דופקים את השחורים. הבחירה של א' להשתמש בהומור כדי לתאר את תחושותיו היוותה מנגנון להתמודדות עם תחושת התסכול אשר ליוותה אותו. לכורה היה יכול א' לצבור חווית תסכול מתמשכת עקב ניסיונותיו החוזרים להתברג בתוך הדינמיקה הקבוצתית ללא הצלחה ולחוש תחושת קורבן ברורה.

השימוש בהומור על ידי א' סייע לו להמיר את תחושת התסכול בשימוש באובייקטיביזציה עצמית על פי אלפורט ובכך לגשר על הפער בין המשאלה ובין המציאות בדרך בונה ומקדמת.

אושו אשר היה ידוע כחובב סקס מושבע היה מוקף בבנות צעירות באשרהם בפונה, נשאל יום אחד בזמן הרצאה על סקס, אהבה ואינטימיות, איך הוא מגיב לשמועות על היותו מכור למין. תשובתו של אושו הייתה: האובייקט הנידון נמצא בתהליך אבטלה באופן זמני והוא נמצא כרגע בביקור בלשכת התעסוקה. עוד דוגמא לניסיון להשתמש בהומור ככלי ששובר מתח וכניסיון לגשר בין הכוחות המנוגדים, בין משאלה למציאות.

י' אשר לאורך שנות חייו עסק בתוך התהליך הטיפולי בסוגיה אשר מתייחסת לגובהו ועל רגשי הנחיתות אשר ליוו אותו בהיותו על פי תפיסתו נמוך מהרצוי עבורו, באחת הפעמים כשעמד מול משתתף מאוד גבוה פגש י' מחדש את התסכול הבלתי ניתן לפיתרון שכן זוהי מתנת או קיללת הטבע והדרך שבה בחר י' להשתמש מול אותו איש גבוה הייתה דרך השימוש במשפט כדלקמן: זה לא שאתה יותר גבוה ממני אני פשוט הרשיתי לעצמי להיות יותר נמוך ממך. דרך השימוש במשפט זה, על ידי הומור התמודד י' בצורה מסתגלת יותר עם התסכול שבעצם מלווה אותו בצורה כה משמעותית.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן