ירון זיו - תפקידים שכיחים בקבוצה

מאת: ירון זיו

ניסיוננו מראה כי קיימים כמה תפקידים שכיחים בתוך קבוצה, אשר לא זוהו בבירור על-פי המודלים שהבאנו לעיל. בחרנו אפוא לייחד מקום לתפקידים אלו כדי לאפשר למנחה לזהותם ולפתח דפוסי תגובה הלימים.

    השתקן

ייתכנו כמה סיבות לשתיקת פרט בקבוצה: יש כאלה החרדים מחשיפה ומגילוי עצמי, והם חשים כי כל מילה שיאמרו תחייב אותם להמשיך להיחשף; יש פרטים בעלי תחושה קשה בנוגע לתוקפנותם, עד שאינם מוכנים להיכנס לאסרטיביות הכרוכה בדיבור; יש הדורשים מעצמם להיות מושלמים, ולכן פוחדים לפתוח את הפה; ויש שהשתיקה משמשת אותם לשמירת מרחק מהקבוצה ולתחושת שליטה; יש כאלו המרגישים מאוימים על-ידי אחד מחברי הקבוצה ומדברים רק כאשר אדם זה אינו נוכח; יש החרדים שאם ידברו תתגלה חולשתם; ויש השותקים כדי להעניש את הקבוצה או לכפות עליה להתייחס אליהם. העניין החשוב הוא ששתיקה היא לעולם אינה שתיקה, אלא התנהגות בעלת משמעות במסגרת הכאן ועכשיו ובביטוי שהיא נותנת לדרך ההתייחסות האופיינית של הפרט ביחסיו הבין-אישיים.

תפקיד המנחה הוא לעזור לפרט לשנות זאת לא רק מפני שזה חיוני לתפקודו בקבוצה, אלא גם כדי שיוכל ללמוד על עצמו מכך.

המנחה צריך למצוא את דרך הביניים בין הפעלת לחץ רב מדי ובין לאפשר לו לגלוש לעבר בידוד בתפקידו זה. המנחה יכול לכלול את הפרט השותק מדי פעם על-ידי שיקוף התקשרות הלא מילולית שלו ומה היא משדרת. הוא יכול לעודד חברי קבוצה לשקף את תפישתם ואת הרגשתם ולבקש מהפרט השותק לתת להם משוב על כך. גם אם הוא חוזר ומתבצר בשתיקתו, המנחה חייב להמשיך להזמינו להשתתף, וזאת כדי למנוע ממנו להפוך לאובייקט סביל. אפשר לעשות זאת על-ידי הפניית שאלות אליו, הנוגעות להרגשתו, לדעתו על הדברים, כיצד יכולה הקבוצה לעזור לו להיות חלק ממנה וכד'. בצורה זו ואחרות הוא נכלל כמשתתף פעיל במלחמה בשתיקתו.

יאלום מוסיף וטוען שאם כל שנעשה לא עזר, וגן אחרי שלושה חודשים בקבוצה הפרט מתמיד בשתיקתו, התחזית אינה מעודדת. הקבוצה תחוש תסכול בניסיונותיה לעורר אדם חסום. ייתכן שאדם זה זקוק לעבור בו-זמנית גם טיפול פרטני, ואם זה לא יועיל, יש לשקול את הוצאתו מהקבוצה.

מניסיוננו, הפרט השותק מפיק תועלת מהשתתפותו. לעתים הקבוצה משמשת לו מעין "רחם", ושהות זו כעובר ברחם עוזרת לו להסתגל יותר בהמשך.

השעיר לעזאזל

בקבוצות מסוימות ייתכן שחברי הקבוצה יראו באחד המשתתפים בצורה מודעת או לא מודעת אדם שיש בו את כל מה שיכול להיות רק בקבוצה או מחוצה לה. אדם הנתפש כבולם תהליך, והקבוצה מזהה אותו כמפריע, נבחר להיות מוקד האיבה בקבוצה. אנשים אלו נעשים השעיר לעזאזל של הקבוצה.

שעיר לעזאזל הוא דרך נוחה לחברי הקבוצה לצמצם חרדה פרטנית או קבוצתית על-ידי הסקת מסקנה, שרק אדם אחד או שניים הם בעלי התכונות, הסגנון וההתנהגות הלא רצויים. חברים בקבוצה מנסים להימנע מלגעת בבעיותיהם האמיתיות העלולות לגרום להם תחושת אי-נוחות, ומייצרים תגובת התקה על-ידי העברת התייחסותם ורגשותיהם אל השעיר לעזאזל {ווטקר וליבריאן, 1964}.

מאחר ששעיר לעזאזל מהווה היבט מעכב בחיי הקבוצה, על המנחה להיות ער לסימני אדם שנבחר ככזה. עליו להעלות נושא זה בקבוצה, לעורר את תשומת לבה לשימוש בתפקיד של השעיר לעזאזל כמנגנון הגנה ולסייע לקבוצה לקחת אחריות לדרכי תגובתה. התערבות המנחה עשויה להיות:

"אני שם לב שבקבוצה מאשימים את... בכשלון הקבוצה ובאי-התקדמותה.

מה לדעתכם קורה לקבוצה בכלל, ולכל אחד מכם בפרט?"

המניפולאטור

חברים מניפולטיביים בקבוצה מהווים בעיה לא פשוטה למנחה. 

המניפולטיביים נוטים לעורר ולכוון את האינטראקציות של הקבוצה לכיוון צורכיהם. לדוגמה: המניפולאטור מנסה להסית את הקבוצה נגד חבר בקבוצה שהוא אינו מחבב, או שהוא מתבדח ומתלוצץ כאשר התהליך נוגע בתחום שעמו אינו רוצה להתמודד.

הוא ינסה להפעיל מניפולציות גם על המנחה כדי שזה יראה בו בן אהוב או אדם שהתנהגותו ודיבורו בקבוצה מביאים להכרה בו למתן גמול. יש מנחים הנופלים ברשת המניפולאטור, וכך הקבוצה נתמכת על-ידי המניפולציות הסמויות של אדם אחד או שניים. במקרים מסוימים המניפולאטור מגלה מחשבות אישיות לא כדי להשיג הבנה עצמית או מטרה מוסכמת אחרת, אלא כדי למשוך את תשומת לב הקבוצה או המנחה.

המניפולאטור עלול לבחור בזהירות את דבריו, והוא מגלה רק את המעט הדרוש כדי לגרור את הקבוצה לתגובה הרצויה לו. לעתים כאשר הוא מרגיש שהשיג את מטרתו, הוא יושב ושותק כדי לצפות בפרי מאמציו.

המנחה יכול להשתמש במניפולטור כבסיס לדיון בקבוצה. הוא יכול להפנות לקבוצה שאלה: "נראה לי שיש כאן כמה חברים שלוקחים לעצמם יתרון על האחרים בקבוצה – האם עוד מישהו שם לב לכך?" המנחה אינו נוקב בשמות החברים, אלא מפגיש את הקבוצה עם הנושא כדי לעזור לפתח רגישות לדרכים שבהן פרטים עושים שימוש בקבוצה.

המשעמם

אין זה נדיר שיהיה בקבוצה פרט המשעמם את שאר החברים, לרבות המנחה. התנהגות זו באה לידי ביטוי בעיקר בחוסר מיקוד, בהצפה בפרטים חסרי ערך, בחוסר מעורבות רגשית ובעיתויי התערבות שלא במקום.

לאחר כמה פעמים שבהם פרט זה מדבר, הוא מצליח לעורר חוסר עניין בו. כשהוא מדבר בקבוצה, נדמה שאפילו הוא משתעמם מעצמו, הוא כאילו מדבר למען הדיבור. מחד גיסא יש לו צורך להרגיש נוכח, ומאידך גיסא "אין לו בעצם מה להגיד". סתירה זו מביאה את האדם לגיבוב משפטים, לחזרה

אינסופית על פרטים טפלים. לעתים יהיה דיבור זה בקצב איטי המקשה את הקשב ואת הסבלנות. הקבוצה מגיבה אליו בדחייה, בחוסר סובלנות ולעתים אף בזעם, בלי להיות ערה לכך שדפוס זה נוצר עקב פחד ממחויבות וממעורבות אמיתית.

תפקיד המנחה הוא לסייע לפרט זה להתמקד, להיות ער לחוסר מעורבותו האמיתית ולכיסויה בדיבור שהוא "כאילו" מעורבות, וכן להיות ער לקצב האיטי ולזמן שהוא "גוזל" מהקבוצה.

הטוב והנותן "goody – goody"

תפקיד פסיכולוגי זה מאפיין אדם אשר משקיע אנרגיה רבה בקבוצה לתמיכה, לעזרה, לנתינת עצה, לדאגה לחבר אחר בקבוצה, כל זאת בצורה דיספרופורציונלית. ביטויי התנהגות אלו יכולים להיתפש כנאותים וכערכיים, אולם בדיקה עמוקה יותר תגלה, כי תפקיד זה נועד לאפשר לאדם "להתחמק" בצורה אלגנטית מלגעת בעצמו, או עקב תפישת עולם האומרת כי מקומו של האחר וצרכיו חשובים ממקומו ומצרכיו הוא. התנהגות זו מזכירה את תפקיד הפייסן אצל וירג'יניה סטיר ובתורת העדיפויות של ד"ר נירה כפיר.

תפקידו של המנחה לשקף לנושא התפקיד את הדינמיקה המפעילה התנהגות זו ולסייע לו לרכוש מיומנות אופרטיבית הולמת.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן