ירון זיו - התנגדויות בקבוצה
מאת: ירון זיו
התנגדות של אדם לאדם, כעסים, תסכול וחוסר שביעות רצון הם חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של כל אחד מאתנו. "במעבדה החיה" הנקראת קבוצה באים לידי ביטוי תחושות, רגשות, מחשבות ועמדות המועתקים מהסביבה הטבעית. לפיכך תהליך זה של התנגדות הוא תהליך בלתי נפרד בכל שלב בהתפתחות הקבוצה והפרט בה.
שלושה מרכיבים עיקריים של הקבוצה קובעים את מידת ההתנגדות ואם תופיע: הקצב, מבנה האישיות ושלבי הקבוצה. כאשר נוצר חוסר סינכרוניזציה בין מרכיבים אלו, תופיע התנגדות.
לדוגמה: כאשר השלב שבו נמצאת הקבוצה שונה מהקצב האישי של האדם, או כשהקצב מאיים על מבנה אישיותי מסוים. חוסר סינכרוניזציה זה טבעי ותקין בעבודה בקבוצה, ומנחה מיומן ידע להסתכל בביטוי ההתנגדות של יחידים בקבוצה, של תת-קבוצה ושל הקבוצה כולה כהזדמנות לצמיחה ולגדילה. ביטוי התנגדות הוא סוג אחר של אינטראקציה בעלת מקום של כבוד. עבודה מיומנת על התנגדויות מאפשרת דו-שיח אמיתי, מתוך מקום של כבוד לקושי ולשונות.
על הדו-שיח האמיתי ועל חשיבותו כתב מרטין בובר {1947} בפילוסופיה האנתרופולוגית שלו, שייחודיותו של האדם בכך שהוא מסוגל לקיים דו-שיח עם אחרים, וכי העובדה הבסיסית בקיום האנושי היא דו-שיח האמיתי בין אדם לאדם. דו-שיח אמיתי מתבסס על הכרת האני באחר ועל מוכנותו להקשיב לאחר ולהגיב כלפיו. הוא מוסיף ואומר שתמצית העולם האנושי היא בעולם הבין-אישי, שבו מתקיימים האנשים במונחים אותנטיים, זה מול זה, כאשר כל אחד פונה אל השני, מוכן להקשיב לו ומקבל אותו בשלמותו בלי להשתמש בו לצרכיו ובלי לנתח או לקטלג אותו. במצב זה מתקיים דו-שיח אמיתי.
ראיית ההתנגדות כצורה שונה של דו-שיח במובן הבוברייני מתאפשרת חווית למידה משמעותית לחברים הן בקבוצה והן מחוצה לה. התנסות זו מהווה מעין Modelling לטיפול בחיים הממשיים.
לביטוי התנגדות בקבוצה יש איכויות למידה חשובות ביותר:
1. המשתתפים רוכשים תובנה להתנגדות ולהגנות נוקשות מוקדם יותר ובצורה טובה יותר מאשר בטיפול פרטני, וזאת על-ידי המשובים המתקבלים מחברי הקבוצה-מראה.
2. התנגדויות בקבוצה של חבר לחבר ושל חבר למנחה מחייבות כל משתתף לעמוד מול שאלת ההזדהות שלו, והנטייה להגן על החלש מחדדת מאוד את הקושי של פרט מסוים למחויבות ולנקיטת עמדה.
3. התנגדויות בקבוצה מעלות למודעות בכאן-ועכשיו מודלים של עימותים ממשפחות המוצא של כל משתתף, ומאפשרות ראייה מחודשת של דרכי התמודדות או של הימנעות.
ההתנסות בקבוצה מאפשרת לכל משתתף להעלות למודעות את דרכי התנהגותו ותגובותיו שעוצבו במשפחת המוצא שלו, וכיצד הוא משליך דפוס התנהגות זה כשהוא מהווה חלק מקבוצה קיימת.
ההתנסות בדינמיקה הקבוצתית מאפשרת לכל משתתף לעמוד מול מראה, לבחון את מידת היעילות של תגובותיו וליישם את התובנות ואת שליטתו בהן.
העבודה בקבוצה מתאפיינת בשלבים, ומכאן ברור שכל שלב מחבר את הפרט לתהליך בדיקה עצמי.
התנגדות של אדם לאדם, כעסים, תסכול וחוסר שביעות רצון הם חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של כל אחד מאתנו. "במעבדה החיה" הנקראת קבוצה באים לידי ביטוי תחושות, רגשות, מחשבות ועמדות המועתקים מהסביבה הטבעית. לפיכך תהליך זה של התנגדות הוא תהליך בלתי נפרד בכל שלב בהתפתחות הקבוצה והפרט בה.
שלושה מרכיבים עיקריים של הקבוצה קובעים את מידת ההתנגדות ואם תופיע: הקצב, מבנה האישיות ושלבי הקבוצה. כאשר נוצר חוסר סינכרוניזציה בין מרכיבים אלו, תופיע התנגדות.
לדוגמה: כאשר השלב שבו נמצאת הקבוצה שונה מהקצב האישי של האדם, או כשהקצב מאיים על מבנה אישיותי מסוים. חוסר סינכרוניזציה זה טבעי ותקין בעבודה בקבוצה, ומנחה מיומן ידע להסתכל בביטוי ההתנגדות של יחידים בקבוצה, של תת-קבוצה ושל הקבוצה כולה כהזדמנות לצמיחה ולגדילה. ביטוי התנגדות הוא סוג אחר של אינטראקציה בעלת מקום של כבוד. עבודה מיומנת על התנגדויות מאפשרת דו-שיח אמיתי, מתוך מקום של כבוד לקושי ולשונות.
על הדו-שיח האמיתי ועל חשיבותו כתב מרטין בובר {1947} בפילוסופיה האנתרופולוגית שלו, שייחודיותו של האדם בכך שהוא מסוגל לקיים דו-שיח עם אחרים, וכי העובדה הבסיסית בקיום האנושי היא דו-שיח האמיתי בין אדם לאדם. דו-שיח אמיתי מתבסס על הכרת האני באחר ועל מוכנותו להקשיב לאחר ולהגיב כלפיו. הוא מוסיף ואומר שתמצית העולם האנושי היא בעולם הבין-אישי, שבו מתקיימים האנשים במונחים אותנטיים, זה מול זה, כאשר כל אחד פונה אל השני, מוכן להקשיב לו ומקבל אותו בשלמותו בלי להשתמש בו לצרכיו ובלי לנתח או לקטלג אותו. במצב זה מתקיים דו-שיח אמיתי.ראיית ההתנגדות כצורה שונה של דו-שיח במובן הבוברייני מתאפשרת חווית למידה משמעותית לחברים הן בקבוצה והן מחוצה לה. התנסות זו מהווה מעין Modelling לטיפול בחיים הממשיים.
לביטוי התנגדות בקבוצה יש איכויות למידה חשובות ביותר:
1. המשתתפים רוכשים תובנה להתנגדות ולהגנות נוקשות מוקדם יותר ובצורה טובה יותר מאשר בטיפול פרטני, וזאת על-ידי המשובים המתקבלים מחברי הקבוצה-מראה.
2. התנגדויות בקבוצה של חבר לחבר ושל חבר למנחה מחייבות כל משתתף לעמוד מול שאלת ההזדהות שלו, והנטייה להגן על החלש מחדדת מאוד את הקושי של פרט מסוים למחויבות ולנקיטת עמדה.
3. התנגדויות בקבוצה מעלות למודעות בכאן-ועכשיו מודלים של עימותים ממשפחות המוצא של כל משתתף, ומאפשרות ראייה מחודשת של דרכי התמודדות או של הימנעות.
ההתנסות בקבוצה מאפשרת לכל משתתף להעלות למודעות את דרכי התנהגותו ותגובותיו שעוצבו במשפחת המוצא שלו, וכיצד הוא משליך דפוס התנהגות זה כשהוא מהווה חלק מקבוצה קיימת.
ההתנסות בדינמיקה הקבוצתית מאפשרת לכל משתתף לעמוד מול מראה, לבחון את מידת היעילות של תגובותיו וליישם את התובנות ואת שליטתו בהן.
העבודה בקבוצה מתאפיינת בשלבים, ומכאן ברור שכל שלב מחבר את הפרט לתהליך בדיקה עצמי.
קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה