יום רביעי, 4 במאי 2011

ירון זיו - המודל הקבוצתי של ביון



ביון, פסיכו אנליסט מהאסכולה הקלינאית, החל את עבודתו בקבוצות בבית חולים צבאי, כפסיכיאטר צבאי במלחמת העולם השנייה. בהמשך עסק גם בתחומים נוספים, כמו תהליכי למידה ושינוי.

השערות יסוד שבהן מעוגנת תפישתו הן:
1.   האדם הוא חיה חברתית ומפתח חיים רגשיים עם קבוצות שבהן הוא חי.
      הוא יוכל לחיות חיים מספקים יותר אם ילמד על הנטיות השונות הקיימות הו מהתנסויותיו בקבוצה.
2.   הקבוצה אינה רק סך כל מרכיביה, אלא פועלת כישות שלמה בעלת חוקיות, הקיימת מעבר להתנהגות היחידים המרכיבים אותה.
3.   מרכיבים סמויים קיימים בקבוצה ומשפיעים על תפקודה.
4.   עקרון הבו-זמנית {כאן ועכשיו}. לכל התרחשות בחדר, מילולית או לא מילולית, יש משמעות בחיים העכשווים בקבוצה.

כשנוצרת קבוצה, שמטרתה היא למידה התנסותית שמשמעותה שינוי, נוצרת חרדה שביון קורא לה "תחושה קטסטרופלית" {יש לציין שכל שינוי, גם זה המייחלים לו, יוצר רמת חרדה כלשהי...}.

עם זאת נוטה הקבוצה לפתח הגנות כדי שלא להתפרק, דהיינו, הקבוצה נאבקת לשמר את זהותה. כך נוצרות בקבוצה שתי רמות תפקוד, שביון מכנה אותן: "קבוצת העבודה" ו"קבוצת ההשערות הבסיסיות"; באופן מטפורי קיימות שתי קבוצות הפועלות בו-זמנית כל הזמן. שתי רמות אלו קיימות בכל קבוצה, והמאבק ביניהן נמשך לאורך כל חיי הקבוצה.


"השערות בסיסיות"

ההשערות הבסיסיות הן התוכן הרגשי, כפי שהוא מופיע בקבוצה, והוא מהווה את הבסיס להתנהגותה. תוכן רגשי זה הוא בעל אופי נסיגתי ומבטא פנטזיות לא מודעות של הקבוצה. כאשר קבוצה פועלת, היא יכולה להתנהג כאילו הנחה בסיסית כלשהי משותפת לכל הקבוצה, וזו תכוון את פעילותה.
הנחה זו יכולה להשפיע ולהאפיל על כל עבודה שכלתנית שהקבוצה מנסה לבצע. לטענת ביון, קיימות שלוש השערות בסיסיות, ובכל זמן נתון יכולה לפעול הנחה בסיסית אחת בלבד. שלוש ההשערות הבסיסיות הן:
א.  תלות – במצב זה הקבוצה מביעה משאלה בלתי מודעת, השואפת לקיום דמות שתספק את כל צורכי הקבוצה, ולכן חשים ומתנהגים חברי הקבוצה כאילו הם חסרי כל ידע וחסרי יכולת לתרום. בו בזמן הם מתנהגים כאילו המנהיג הוא כל יכול, אדם שיכול לפתור כל בעיה וכל קושי. הנחה בסיסית זו של תלות מגינה על הקבוצה מהמציאות. הקבוצה יכולה להתייחס גם אל המנחה כאל כל יכול, אך המנחה אינו צריך ואינו יכול להיענות לפנטזיה תלותית זו שחל הקבוצה. הקבוצה אינה מוכנה לקבל את האי-היענות של המנחה לצרכיה הפנטזיונרים, ומתייחסת אליו בעוינות. יש לציין שכל אדם בקבוצה, אשר ייקח על עצמן את תפקיד המנהיג, יעורר את אכזבת הקבוצה ואת עוינותה.

ב.  מאבק/בריחה – במצב זה שוררת הנחה בסיסית זו, והקבוצה מתנהגת כאילו יש לה אויב. היא נאבקת באויב ובורחת ממנו. חלופות המאבק והבריחה הן החלופות היחידות שהקבוצה "מכירה" כדי לשרוד. המנחה או מי שמקבל על עצמו את תפקיד המנהיג בקבוצה צריכים להיות מוכנים להנהיג את הקבוצה מול אויב משותף, ואם זה לא קיים, הם צריכים ליצור אותו. מנהיגות זו מבוססת על "פרנויה", ולעתים ההתקפה מופנית כלפי המנחה. הקבוצה משקיעה את כל האנרגיות שלה בפנטזיות אלו כדי לא לגלות שהאויב המאיים אינו נמצא מחוץ לקבוצה, אלא בתוכה.

ג.   זוגיות – הנחה בסיסית זו בקבוצה מעידה על קיומה של אמונה קולקטיבית ובלתי מודעת, שמשהו כמו רעיון או משהו שייוולד "יגאלו" את הקבוצה. לאמונה זו יש אופי משיחי, ולעתים היא מופנית לזוג הנוצר בקבוצה, כלומר, לתת-קבוצה. הנחה זו מאופיינת בפנטזיה של תקווה. הקבוצה מתפקדת כאילו העתיד יהיה טוב יותר, והתקווה קיימת כל עוד המנהיג, המשיח או הרעיון לא נולדו. כשהקבוצה מצליחה למצוא מנהיג או רעיון, התקווה נחלשת. בעצם כל מנהיג שיוולד ייכשל במשימת שחרור הקבוצה מהחרדות, וזאת מאחר שהחרדות נובעות מתוך הקבוצה וכוללות תחושות הרס, שנאה וייאוש. הנחה בסיסית זו מגינה על הקבוצה, מונעת ממנה ליצור מגע עם המציאות, וכך מ אפשרת לקבוצה להכחיש כל קושי או פעילות בעלי סיכון לכאב.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה