ירון זיו - מצבים ותופעות ממוקדים בקבוצה
גם מנחה מיומן בעבודה בקבוצות יתקשה לעתים להבין מצבים בחיי הקבוצה. לדוגמה: מדוע קבוצה עובדת יפה שבוע אחד, ובשבוע הבא נופלת עליה שתיקה? מדוע פרטים מסוימים נשארים בקבוצה, אך מתנגדים לכל ניסיון של האחרים לעזור להם? מדוע פרט מסוים תופס מונופול על השיחה? מדוע הנוכחות בקבוצה יורדת? במציאות רוב הבעיות שהוצגו אינן קורות במבודד. אי-נוכחות של חברים בפגישות והתמהמהות בתחילת פגישה הנמשכת בעצלתיים יכולות לבטא התנגדות לתהליך. גם שתיקה בקבוצה יכולה להעיד על התנגדות, אך יכולה לבוא גם עקב גורמים אחרים. הטיפול בכל מצב לחוד הוא לצורך ארגון בלבד.
בפרק זה נסקור כמה מצבים ובעיות שכיחים בעבודה בקבוצה וננסה להציע כמה דרכי מוצא שהמנחה יכול לנקוט כדי להביא את הקבוצה לשלב איכותי יותר בעבודתה, דהיינו, לצמיחה מתוך בעיותיה.
הפרת חוזה היא אחד המצבים המורכבים והקשים למנחה ולחברי הקבוצה, שכן החוזה הוא הכלי להבחנה בין שיחת רעים המתנהלת במסעדה או בבית קפה ובין קבוצה הנפגשת כדי לעבוד במשותף לצמיחה ולגדילה.
מטרת החוזה היא להבטיח שאכן תתקיים בקבוצה האווירה הנחוצה ליצירת תחושת הביטחון, האמון והקבלה. הפרת החוזה מהווה פגיעה קשה בתשתיות היסוד של הקבוצה ובמהות קיומה.
את החוזה יכולים להפר חבר יחיד בקבוצה, תת-קבוצה, הקבוצה כולה והמנחה.
בחרנו להביא לכאן את הדוגמאות הבולטות ביותר להפרת חוזה בקבוצה:
- הפרת עקרון הסודיות
- איחורים בקבוצה
הפרת עקרון הסודיות
אחד היסודות ההכרחיים לתפקיד יעיל של קבוצות הוא שמירה על עקרון הסודיות. סודיות בקבוצה מאפשרת לכל פרט להרגיש חופשי ונינוח להעלות בעיות וקשיים מתוך ביטחון שהמידע אשר נמסר בקבוצה נשאר חסוי בפני אנשים שאינם חברי הקבוצה;
תנאי בסיסי לעבודה יעילה הוא בניית מערכת האמון בין הפרטים בקבוצה לבין עצמם ובין המנחה. אמון אינו נבנה בבת אחת, זהו תהליך נלמד ונרכש בדומה לתינוק הלומד לרכוש אמון בעולם המבוגרים הסובב אותו ובבוא היום לומד להגיע לאמון בעצמו.
מצב של דליפת מידע סודי אל מחוץ לגבולות הקבוצה יוצר תסכול, זעם, חרדה וחוסר אונים.
פרטים בקבוצה מתחילים לפתח משבר אמון בקבוצה ובמנחה, שלא דאג למנוע זאת או שאינו מרחיק או מוציא את האדם שהדליף.
משפטים בוטים וחריפים עולים בחלל החדר: "אי אפשר יותר לספר פה דבר", "אני מצטער שבכלל דיברתי פה", "בקבוצה הזאת אי אפשר להביא שום דבר, למחרת היום זה נמצא במדור הרכילויות של העיתון המקומי", "אני פה יותר לא אפתח את הפה".
מצב זה מעמיד את הקבוצה ואת המנחה בפרשת דרכים אמיתית, אשר מחד גיסא יכולה לפרק את הקבוצה ולמוסס אותה כליל, ומאידך גיסא לאפשר לה לצמוח ולגדול בעקבות אירוע שכזה.
מנחה בלתי מיומן יילחץ, ירגיש מאוים וכך יהפוך לכלי שרת בידי הקבוצה. ייתכן שהמנחה ייקח את תפקיד ה"מטיף", ה"מוכיח", ובכך יאבד את תחושת האמפתיה. לעומתו מנחה מיומן ישכיל להפוך מצב קשה זה להזדמנות משותפת ללמידה לכל חברי הקבוצה ולעצמו. הוא יאמר משפטי שיקוף, כגון: "אני מבין מאוד את תחושת התסכול בקבוצה", "אני בהחלט מודע לכך שיש לנו כרגע בעיה בקבוצה", "אני בהחלט יכול להבין את הקושי של אנשים בקבוצה להמשיך ולשתף פה".
המנחה ידע לתת מקום ומרחב לרגשות התסכול והזעם של הפרטים בקבוצה, ואפילו לביטויים קיצוניים של הצהרות פרישה מן הקבוצה.
תפקיד המנחה במצב זה הוא מכריע. כרגע הוא מעין רב חובל בספינה הנוטה לטבוע, וכדי להציל את הספינה הטובעת, עליו לנקוט את הצעדים הבאים:
1. אוורור – מתן אישור ותמיכה לביטויי כעס, חרדה, מצוקה, איום ואי נוחות.
2. שיקוף – שיקוף שאכן עקב מעשה זה יש בקבוצה תחושה של משבר אמון.
3. התחברות – המנחה מתחבר לתחושות אלה במשפטי תמיכה ואישור.
דוגמה: "אני בהחלט שותף לתחושת הקושי שמבטאים החברים לנוכח האירוע שקרה לנו".
4. לגיטימציה – מתן לגיטימציה לנסיגה כחלק מתגובה טבעית על אירוע מסוג זה. לגיטימציה כזו יכולה לאפשר לפרט לחוש תמיכה, עידוד וכוח להמשיך בקבוצה, ובקצב שלו לחזור להשתתפות פעילה.
5. כינוס וסיכום – תפקיד המנחה הוא לסייע לקבוצה לצמוח ולגדול מאירוע כזה ולהפוך את הקושי להתפתחות. המנחה צריך להסביר שהקבוצה היא מיקרוקוסמוס של החברה ומהווה מעין מעבדה למצבי חיים, הכוללים גם פגיעה בסודיות והפרת אמון.
המנחה צריך לדבר על הקשר בין אינטימיות לפגיעות ולעודד את החברים להשוות את המקרה שקרה בקבוצה לאירועי חיים, שבהם נפגשו מחוץ לקבוצה בתהליך התפתחותם, ולראות כיצד למרות הפגיעה באמון אפשר להתחסן ולפתח תגובות בשלות.
שבירת אמון על-ידי מנחה הקבוצה – מצב זה נדיר יותר, שכן ההנחה הבסיסית היא שהמנחה הוא איש מקצוע, וחובת הדיסקרטיות היא חלק מהתנהגותו הטבעית.
לאור האמור לעיל אפשר להניח שלא תתקיים הפרת אמון מצד המנחה. אך אנשים הם בני-אדם, וייתכנו מצבים שבהם מנחים מאבדים את גבולותיהם ומשתפים אחרים מחוץ לקבוצה במידע על תהליכים המתרחשים בקבוצתם. מצב שבו משתתף יודע שתהליך בקבוצה או תוכן מסוים בה הוצאו מהקבוצה, יוצר תסכול, זעם גדול וערעור האמון במנחה.
ייתכנו תגובות שונות של חברים בקבוצה כלפי המנחה, החל מתגובות הבנה והכלה את התנהגותו זו של המנחה כהתנהגות אנושית וכלה בתגובות זעם ישירות על חוסר אחריות ואיום לפרישה מהקבוצה. ייתכנו גם תגובות התכנסות, הסתגרות וסבילות.
קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי". לרכישת הספר – לחצו כאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה